קר בבית. אבל חם בלב. כל מחשבה על אדוני מחממת לי את הלב יותר ויותר. כל שיחה מלמדת אותי משהו, אני מחכה לכל הודעה ולא נפרדת מהטלפון. וחייבת תמיד להגיב. עוד משהו שלמדתי. לא ידעתי מה לענות להודעה שלו ומשום מה החלטתי שאפשר פשוט להתעלם. אני טעיתי ולא הבנתי נכון את ההוראה של אדוני, לא ידעתי מה לענות על זה ושתקתי. איזה החלטה חסרת מחשבה. להגיד משהו? לבקש כמה דקות לחשוב? תגובה כלשהי. אבל להתעלם? מה חשבתי לעצמי באותו רגע? לא ברור לי. טעיתי, הבנתי, אבל לא אכלתי את עצמי, כי ידעתי שיגיע העונש שיוריד את המתח ויעביר את הדף הזה. והפעם קיבלתי הודעה מאדוני: "יש לך 10 דקות לחשוב על 3 דרכים לפצות אותי." כמובן שלא קיבלתי אישור לשאול מה יכול להיות הכיוון. התיישבתי על הספה התחלתי לחשוב. אין לי הרבה זמן. אני צריכה להגיב מהר. כתבתי מה שהגיע לי לראש ראשון, אבל הייתי בטוחה שהוא ידחה את כל מה שהצעתי. כי כבר ידעתי את חלק מהתשובה, אבל לא הצלחתי לפתור את כל המשוואה. אני יודעת שכל מה שנותן עונג לאדוני זה שליטה. איך אני יכולה לפצות אותו? דחיתי כל רעיון חדש, כי אין שום דבר שאדוני יהנה ממנו יותר ממני. לא מסקס, לא מכל מגע פיזית ומשום דבר אחר שהגיע לי לראש. כי הוא צריך שליטה מוחלטת עלי. מה אני יכולה להציע עוד? כל דבר לפי החלטתו ובשליטתו המוחלטת. חוץ ממה שמוגדר כגבולות. ועל זה לא חשבתי בכלל. אבל שכחתי משהו שלא בדיוק גבול, אלא גבול לשימוש באופן סדיר. מתאים כפיצוי. קשה לי, אבל בהחלט משהו שאוכל לקבל עם לב שלם אם יהיה לי קצת זמן. וברגע שזה נסגר, הרגשתי הקלה. הבנתי שאני לא מפחדת יותר לטעות. זה לא אומר שאני לא מתבאסת על עצמי או לא כועסת על עצמי ברגע הראשון, אבל עכשיו אני יודעת לקבל את זה אחרת. לשחרר. ללמוד על הטעות ולהמשיך. ואני לא יודעת איך להסביר את ההקלה שהרגשתי באותו רגע.
והיום התחיל לי פשוט מושלם. התעוררתי כמה דקות לפני שעון מעורר בגלל הודעה של אדוני. "כלבה. עומד לי." איזה בוקר מושלם! ביקשתי אישור לבוא ולמצוץ. וקיבלתי אותו. לא היה לי הרבה זמן. אני צריכה להתחיל לחפש פתרון לבקרים שלי. כי מאוד קשה לי לקום ולהתחיל לזוז. איחרתי בדקה ביציאה מהבית, בנוסף התחצפתי, כי מאוד נלחצתי בגלל הזמן ולא חשבתי לבקש הערכה, כי אדוני אמר שאין לו זמן. כבר הייתי מחוץ לבית וקיבלתי הוראה לחזור. מרוב רגש שהתפוצץ לי באותו רגע, התחלתי לבכות. לא כי התבאסתי כל כך אלא כי לא ידעתי ברגע הראשון איך להתמודד עם כל הרגשות. כי הרגשתי לא בסדר בגלל שהבנתי שבאמת התחצפתי. בנוסף התעצבנתי על עצמי שאני לא יכולתי להזדרז ולא לאחר וגם הייתי מלאת הוקרה לאדוני על השיעור. אז לקח לי שניה להבין מה עובר עלי ונרגעתי. ניסיתי להסביר את עצמי, אדוני בסבלנות רבה שוב הסביר לי הכל וברגע שהשלמתי עם הכל וחשבתי שאני בטוח לא אזכה לראות את אדוני הבוקר, קיבלתי הודעה "כנסי לאוטו". יצאתי מהבית במהירות הטיל. קצת פקקים של הבוקר והינה אני מתחת לבית שלו מחכה להוראות.
החוויה שעברתי הייתה פשוט מדהימה. אז אני מול הדלת שולחת הודעה שהגעתי, עוצמת עיניים ומחכה. לא פותחת אותם עד שהוא לא מסיים להשתמש בי ומוציא מחוץ לדלת. הוא משך אותי פנימה לתוך הדירה, נעל את הדלת והעמיד אותי על הבירכיים. מסקנה של הבוקר: שפיך של אדוני- תחליף הכי טוב לקפה של הבוקר. לא פתחתי עיניים לא לרגע. וכל כך נהניתי להרגיש את אדוני, להרגיש את הריח של אדוני כל כך ממכר, להרגיש את הזין הענק של אדוני בפה ולהיות הכי מאושרת בעולם למרות שאני לא יכולה לראות את אדוני. כי מביא לי אושר לדעת שאדוני שולט בכל דבר שרוצה, אם זה הראיה שלי ואם זה הגמירות שלי, או אם זה זמני הפנוי. אני יודעת שהוא נהנה מעצם העובדה שאני עושה מה שהוא אומר לעשות. ואני לומדת לבקש אישור על כל דבר, לומדת לדבר, לומדת לעשות הכל כדי להרגיש שליטה מלאה שלו. אני כבר למדתי שאדוני מעוניין רק בטוב עבורי ויכולה לסמוך עליו עם עיניים עצומות. אני מאמינה שאם אדוני מחליט משהו בשבילי, זה רק לטובתי ולצורך גדילה ושיפור.
לפעמים אני עדיין לא מאמינה לאושר שלי שזכיתי כל כך. כמה אדוני מתחשב, סבלני, מפנק ומחבק. כל שיחה איתו רק מחזקת אותי, מביאה לי מלא בטחון והבנה. ואני רוצה להמשיך להתמסר כל כולי לאדוני ולהמשיך להודות על כל רגע שאני זוכה להיות חלק מהחיים שלו.
וגם היום אני בטוחה בבחירה שלי.