ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני 6 חודשים. 14 במאי 2024 בשעה 22:13

זה השתלט עלי, הייתי צריכה שיקחו אותי לקצה, יתנו לי לשהות שם בפחד מלא וישחררו אותי כשאני מבוהלת, מרוקנת ואסופה.

אבל לא הצלחתי למצוא תחליף לרוע טהור ולזה שיכול לטלטל כל פיסת טוהר.

שלחתי לזה שאני אוהבת שנוגע בי, שאני צריכה שהוא יקח ממני את עצמי היום.

שהוא יקשור אותי ורציתי להוסיף שהוא יטיח, יכאיב, יצליף, יחנוק, יזיין ויזרוק.

אבל ידעתי שמלבד לקשור, הוא לא מסוגל לתת לי את כל השאר.

הוא קשר ידיים ורגליים פלוס כיסוי עיניים וחיבק וליטף ושיגע לי את הדגדגן וירד וזיין והוא היה קשוח במידה הנכונה ואני נאבקתי בכל השדים שהתחוללו בתוכי ונתתי לו להיות שם איתי ובשבילי וכשכאב לי איגרפתי את הידיים ונאחזתי בכריות שהוא סידר לי, הוא ראה אותי משתנקת, הכניס את הידיים שלו לתוך הידיים הקפוצות שלי, פרש לי אותן וכירבל אותן בשלו ולחש לי שהוא שם והוא איתי ואני לא מתנתקת, פשוט נמצאת ויוצאת כשאני רוצה.

הסרתי את כיסוי העיניים, התבוננתי לתוכו, נתתי לו נשיקה עם מלא אהבה וכוונה ואמרתי שהספיק לי, אני צריכה עכשיו חיבוקים ונשיקות.

 

בוחר בעצמי​(שולט) - בגלל שהוא לא כאן ממש, אני ארשה לעצמי לכתוב כנראה בשמו, שאת מביאה המון אור וצבע לחיים שלו ושהוא היה שמח להיות הכי מדויק עבורך (בלועזית זה נשמע יותר טוב)
;)
לפני 6 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י