אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני שנה. יום שלישי, 14 במאי 2024 בשעה 21:13

זה השתלט עלי, הייתי צריכה שיקחו אותי לקצה, יתנו לי לשהות שם בפחד מלא וישחררו אותי כשאני מבוהלת, מרוקנת ואסופה.

אבל לא הצלחתי למצוא תחליף לרוע טהור ולזה שיכול לטלטל כל פיסת טוהר.

שלחתי לזה שאני אוהבת שנוגע בי, שאני צריכה שהוא יקח ממני את עצמי היום.

שהוא יקשור אותי ורציתי להוסיף שהוא יטיח, יכאיב, יצליף, יחנוק, יזיין ויזרוק.

אבל ידעתי שמלבד לקשור, הוא לא מסוגל לתת לי את כל השאר.

הוא קשר ידיים ורגליים פלוס כיסוי עיניים וחיבק וליטף ושיגע לי את הדגדגן וירד וזיין והוא היה קשוח במידה הנכונה ואני נאבקתי בכל השדים שהתחוללו בתוכי ונתתי לו להיות שם איתי ובשבילי וכשכאב לי איגרפתי את הידיים ונאחזתי בכריות שהוא סידר לי, הוא ראה אותי משתנקת, הכניס את הידיים שלו לתוך הידיים הקפוצות שלי, פרש לי אותן וכירבל אותן בשלו ולחש לי שהוא שם והוא איתי ואני לא מתנתקת, פשוט נמצאת ויוצאת כשאני רוצה.

הסרתי את כיסוי העיניים, התבוננתי לתוכו, נתתי לו נשיקה עם מלא אהבה וכוונה ואמרתי שהספיק לי, אני צריכה עכשיו חיבוקים ונשיקות.

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י