בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני יומיים. 23 במאי 2020, 2:12

הוא כבר מכיר כל פינה בי, את השריטות, הפגמים והסטיות. הוא כבר חפר בתוכי, הכאיב, ליטף, טילטל, חיבק והניח במקום נעים ונח.

אני כבר לא מפחדת להרגיש, לא אותו, לא אותי, אני מרגישה יחד, כמו שמעולם לא חשתי. 

אני לא מתבלבלת וצינית כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי.

אני מרגישה שהגוף שלי מדבר מולו, מהרגע שהוא עונה לי לטלפון. 

אני מספרת לו את הכל בלי להסתיר, בלי לייפות, הוא מכיר אותי כמו שאף פעם לא איפשרתי. 

אני בוטחת בו, אני יודעת שהוא לעולם לא יפגע בי. 

כשאני מבקשת ממנו שישתמש בי, הוא נחרד מאיך שאני מתייחסת לעצמי ומסתכל לי עמוק לתוך הלב ולא מאפשר לי לצלול לתהום שהתמכרתי אליה כל כך הרבה שנים. 

אני חולמת אותו בלילות ומתגעגעת אליו בימים, הוא מרגיש לי, כאילו הוא היה כאן כל החיים שלי. 

אני אוהבת אותו בצורה תמימה ופראית, עמוקה ומענגת. 

הוא גורם לי להרגיש כל כך אהובה, רצויה, מעניינת, תמימה, סקסית, זנותית, ילדותית. 

פעם אמרתי לו שאני כל כך פשוטה לתפעול, זאת הפעם הראשונה שמישהו באמת ישב וקרא את הוראות ההפעלה שלי וזה מרגיש נפלא. 

אוהבת להיות שלו ועוד יותר אוהבת שהוא הזכיר לי מי אני ולאן אני יכולה להגיע כשהוא והכתפיים החזקות שלו, נמצאות שם תמיד מאחורי. 

אוהבת שהוא שלי. 

 

 

 

 

לפני שבועיים. 7 במאי 2020, 1:24

הוא אמר לי שאני הדבר הכי מרענן שקרה לו בחיים וזה גרם לי לחייך כמו איזו טינאייג'רית מאוהבת. 

היום כשדיברנו, הסברתי לו שהייתי צריכה אותו מרושע אלי. 

אני לפעמים לא יודעת למה זה קורה, אבל הדבר היחיד שירגיע את מה שמתחולל לי עמוק וישקיט את המערבולת שבי, זה שהוא יהיה נבזי, מרושע ומתעלל. 

אני יודעת שהוא לא יהיה כזה, הוא לקח לו את תפקיד המגן, האוהב והדואג. 

וכל החזות הזאת, מצליחה להישאר יציבה כשאני מנסה בכוח לנער את הספינה.

הוא לא נבהל ממני, הוא מפרק לגורמים את מה שעובר עלי ונותן לי ביטחון ואהבה. 

הוא אמר לי שהוא מספיק חזק כדי לסחוב את שנינו והאמנתי לו. 

וכל כך אהבתי אותו על זה שהוא נמצא כאן וגורם לי באמת להרגיש כמו המרעננת הרשמית של 2020. 

איזה מזל שהגעת אליו, איזה מזל שהוא הגיע אלי. 

 

לפני חודש. 25 באפר׳ 2020, 1:40

אני אוהבת את זה שהוא יכול להצליף בי ולהנות מזה שאני כואבת למענו. 

שהוא עונד לי את הקולר וגורם לי להרגיש הכי כלבה. 

מתה על זה שהוא גורם לי להיות זנותית, חסרת בושה ומעצורים. 

ובאותה נשימה הוא אומר לי, שהוא כל כך מתגעגע אלי ואוהב אותי ומקדיש לי שיר. 

בחיים לא איפשרתי שיאהבו אותי כאן, זה פתאום מרגיש כל כך נכון ונעים. 

 

 

 

לפני חודש. 18 באפר׳ 2020, 13:36

היא ילדה אמיצה ולא בגלל מה שהיא עשתה, או כל גבעה שהיא כבשה בחיים שלה, 

אלא בגלל כל הקשיים, הסדקים, המכשולים והשברים שהיא חוותה והצליחה לקום מהם, לנער את האבק ולנסות שוב. 

היא לא תספר לך את טלטלות הלב ועל הקשיים, כי היא עסוקה בלחיות, מדי פעם להרים את הראש מעל המים, לקחת נשימה עמוקה ולצלול שוב למעמקים החשוכים בהם היא הייתה  נתונה כל כך הרבה שנים. 

היא מהסוג שאי אפשר לחדור למעטה הקשוח שהיא מייצרת, אבל כשתצליח ותבין שאתה לא צריך להציל אותה מהחיים או מעצמה, אלא פשוט להושיט לה יד, להגיד לה שאתה כאן כשהיא תצטרך ואתה רוצה להיות שם כל הזמן בשבילה. 

אז, או אז היא תראה לך מי היא באמת ותאהב בצורה הכי פראית, ילדותית ותמימה כמו שרק ילדות פרא שאיבדו את הילדות יכולות.

היא תחדור לך לנשמה מבלי שתבין איך זה קרה, היא תתכרבל לך בתוך הלב ורק תרצה לשמור עליה מכל השדים והתהומות שהיא יכולה ליפול אליהם. 

ואתה תרצה לקלף את השכבות שהיא כבר שנים עוטה עליה, תרצה להקשיב לכל הרעיונות שצצים לה כשהשטיח נשמט לה מתחת לרגליים. 

אתה תתן לה ביטחון ויציבות והיא תאפשר לך להכניס את הלב ולחוות את השמחה, הטירוף העוצמה והיצירתיות שיש בה כשהיא מרגישה שכל השברים שבה נאספו בעדינות והודבקו ביד אומן. 

אתה תתן לה להיות הכי היא, אתה תאהב את מה שאתה מגלה, אתה תאפשר לה לפחד פחות, להסתכל על הדברים קצת אחרת, להגיע למקומות שהיא מעולם לא הסכימה להביט בהם. 

היא כבר לא תהיה ילדה טובה ומרצה כמו שהתרגלה. היא תהפוך להיות הילדה הרעה, החריפה, הפקחית שאי אפשר להוריד לה את החיוך האמיתי מהפנים ומהלב. 

היא תאהב אותך כמו שבחיים היא לא הרגישה , ללא תנאים וללא מגננות והיא לא תפחד להיפגע כשאתה נמצא שם. 

היא יודעת שאתה אוהב אותה ודואג לה ושאהבה יכולה לבוא בכל מני צורות. 

והיא אוהבת את האהבה שלך ואת זה שאתה גורם לה להרגיש שאתה בית. 

הבית שלה שהיא חיפשה כל כך הרבה שנים. 

 

לפני חודש. 16 באפר׳ 2020, 2:12

בבקרים אני אוהבת להתקלח במים רותחים ואז אני נכנסת לחדר השינה, מתנגבת ונעמדת מול החלון שיש עליו וילון דק חצי שקוף. 

מהחלון, פעמון הכנסיה מצלצל כמו תמיד, יש בצלצול הזה משהו שנעים לי לגוף, בדרך כלל אני מורידה את המגבת ומשתהה קצת עירומה מול החלון, הוילון והפעמון. 

פעם לא אהבתי את הגוף שלי, הסתרתי אותו והשתדלתי לא להתבונן בו יותר מדי. 

היום אני כל כך אוהבת אותו, זה מדהים שדווקא במצבי קיצון, כשאת לא יכולה להכיל כאב ללא שליטה ואת חוששת שאולי באמת תמותי כי לא מוצאים ממה כואב לך כל כך. 

את חומלת ומתאהבת בגוף הזה שהסכמת שיתעללו בו כל כך הרבה שנים. 

ומדי פעם זה שאני חולקת איתו את חיי, תופס אותי משתהה ככה מול החלון ומזעזע שיכולים לראות אותי עירומה מהכנסיה. 

וכל הזמן חולפת בתוכי מחשבה שזה דווקא יעשה לי את היום אם נזיר, נזירה או איזה כומר יאוננו עלי. 

 

 

 

 

לפני חודש. 15 באפר׳ 2020, 1:44

הייתי צריכה את היד המנחמת שלו היום שתלטף את התחושה הזאת, שמתנחלת לה בלב.

רציתי קצת לריב איתו, לייצר איזו דרמה שתגרום לו להסתכל לי בעיניים, במבט מרגיע שיגרום לי לנוח.

רציתי לבכות מולו שכל מה שיושב עלי ומפחיד אותי, יתפוגג לכתפיים הרחבות שלו. וקצת חייכתי כשנזכרתי שהוא אמר לי פעם, שהוא רוצה את כולי, בלי שאסתיר ממנו והיה יום אחד, שהייתי חסרת אונים ומודאגת והוא נשאר איתי על הקו, עד שזלגה לי דמעה קטנה שהצליחה לשחרר את השדים. 

פעם הוא הסביר לי, במבט מלא רצינות ששולט אמיתי, יודע לתת לפרטנרית שלו את כל מה שהיא צריכה.

אני כרגע כל כך צריכה.

 

לפני חודש. 14 באפר׳ 2020, 2:05

להגיע אליו אחרי יום בו הייתי כל כך דומיננטית, להוריד את הבגדים ואת המגננות, לחכות מחוץ לדלת, הוא יפתח, יחייך וימשוך אותי אליו ויחבק, ילטף יגונן. 

הוא יודע שלפעמים אני פשוט צריכה להיות הכי קטנה ומוגנת, שקצת התעייפתי מכל התדמית הזאת שאני מתחזקת.

שלפעמים להעמיד אותי על הברכיים, להרים לי את הראש, להתבונן לי בעיניים מבלי לדבר לפשק לי את השפתיים ולהשתין לתוכי, זה הדבר שהכי יאפס אותי.

לפעמים לקשור לי את הידיים והרגליים ולחפור בתוכי עד שאני אני אשפריץ מבלי לשלוט בעצמי ובסיטואציה זה בדיוק מה שהכי נכון לי. 

לפעמים להשכיב אותי על הברכיים שלו, להפשיל לי את התחתונים ולהאדים אותי זה בדיוק מה שאני צריכה. 

לפעמים, אני צריכה לשכב ושהוא מהדק את האחיזה שלו על הגרון שלי מתבונן לי עמוק בעיניים עד שאני מתערפלת. 

לפעמים הוא צריך לחפור לי בנפש, באיך אני מרגישה ומה אני חושבת ומה עובר עלי. 

לפעמים אני רק צריכה להיות עירומה, להתחפר לו בשקע של הצוואר, שהוא ילטף אותי וילחש לי מילות אהבה. 

ולפעמים אני צריכה הכל כלול מההתחלה ועד הסוף שאני לא אזכור כמה בודד לי להיות עם עצמי. 

איזה לילה שיט! 

 

לפני חודש. 10 באפר׳ 2020, 15:01

איכשהו יצא שכל הקורונה, לא היה לי רגע לנשום. היום בפעם הראשונה ישבתי על כיסא נח בחוץ, כשהשמש מחממת אותי כל כך והאוזניות מחוברות לסמארטפון, ואני מקשיבה לשירים שהוא שלח לי, כשהוא התחיל להכנס ללב שלי.

אלו שנחים לי בספוטיפיי כבר כמה חודשים, הייתי בסקי וביקשתי שישלח לי שיר, רציתי להקשיב למה שהוא בחר כשאני גולשת ורוח קרה מלטפת לי את הפנים. הוא השקיע והרכיב לי סוג של פלייליסט שגרם לי לחשוב המון.

זאת היתה תקופה בה כל יום נחשפתי עוד קצת ושיתפתי אותו בדברים שאפילו לא העזתי לספר לעצמי.

היו כמה ימים ארוכים, שהמוזיקה שלו ליוותה אותי בין המון לבן ועננים וזאת היתה תקופה מכוננת בחיים שלי ובטח שב Bdsm.

ועכשיו כשרוח נעימה מלטפת לי את הגוף, השמש מחממת את המוסיקה שלו, מזכירה לי כמה נמוך צללתי ואיפה הייתי לפני כמה חודשים ואיפה אני היום.

לפני כמה ימים, הוא אמר לי, שהוא מצטער שהוא לא פגש אותי לפני שנים, שהוא היה שומר ומגן עלי וחוסך לי הרבה ממה שעברתי.

ואני חשבתי שאיזה מזל שהוא כאן, איזה מזל שהוא התעקש שלא אנפנף אותו 👻 איזה כיף שמישהו אחד בעולם באמת מכיר אותי כמו שאני.

מתה עליך 😍

לפני חודש. 1 באפר׳ 2020, 2:13

לא מזמן הוא לחש לי כמה מילים שהתגעגעתי לשמוע. הוא יודע מה אני צריכה ואיך לתת לי את זה. 

רק הבעיה שהסגר הזה משבש לי את הכל ולא מאפשר לי לדבר איתו כמו שאני צריכה.

אני מחכה לשיחות איתו כמו אויר לנשימה, זה מסדר לי את היום וגורם לי לחכות ללילה שיש לי כמה דק' שקט להגניב אותו ללב שלי דרך האוזן. 

הוא חיוני, חשוב כזה, אני יודעת שכשאני מפטפטת איתו לאורך היום, זה תמיד עמוס, אבל תמיד כשאני מתקשרת הוא עוזב את הכל ונותן לי להיות מרכז העולם של שנינו.

פעם הוא הבטיח לי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, כי הוא חיכה לי המון זמן, מקסימום יקח לו 10 דק' לחזור אבל הוא תמיד יפנה לנו, את הזמן שלו. הנחתי שזאת עוד שטות שגברים אומרים ולא עומדים מאחוריה. אז  בדקתי אותו 🤪 אבל לא הוא, הוא חושב על כל מילה, מתכוון אליה ומיישם אותה. 

התקופה המשוגעת הזאת, למרות שאני הכי רחוקה ממנו, גורמת לי להרגיש הכי קרובה והכי שלו.

ולפני כמה שעות כשהוא החזיר לי קצת חמצן לגוף הרגשתי איך הלב שלי רוצה להתמזג עם שלו, להיות הכי קטנה בחיבוק העוטף שלו, להצמד אליו עירומה ולהתחפר בתוכו. 

 

 

 

 

לפני חודש. 26 במרץ 2020, 1:23

הייתי צריכה לעבור כל כך הרבה, כדי להגיע אליו, לחוף המבטחים שהוא תיכנן לי. 

זה לא היה עובד, אם לא הייתי עוברת את כל השיט הקודם. 

הוא דואג לי ואוהב אותי באמת, ואני לא רגילה לזה, אני רגילה להיות חפץ, של מישהו שלא אכפת לו מה אני מרגישה. 

והימים, ימי דאגה ועננה אפורה מרחפת מעל כולנו והוא והשקט שהוא נותן לי, מחממים לי שם את הלב שחשבתי שלא קיים. 

אני יודעת שהוא עמוס בימים המשוגעים האלו, ובכל זאת הוא גורם לי להרגיש שרק אני קיימת שם איתו.