הלוואי שמישהו היה אוהב אותי, כמו שהוא אוהב אותה. הוא הגיע אלי שבור וסדוק כי היא רצתה לסיים את הקשר. כזה שהחזיק את הראש שלו מעל המים בימים אפורים וצבעוניים יחד.
הוא קרא בין השורות שלי, שגם אני הייתי צריכה להפסיק קשר, 23 שנים שהייתי זקוקה למישהו וזה היה חייב להיפסק והוא הגיע עצוב כמו עץ בשלכת שיודע שהעלים שלו כבר לא יצמחו שוב.
ואני, אני גיליתי שהגוף שלי מתמוסס לתהומות הכאב והעצב והבנתי שאולי כבר אין לי יותר מדי זמן.
הבטחנו לתמוך ולחזק ולעבור את התקופה המחורבנת הזאת ביחד והוא סיפר לי עליה ועל איך הוא אוהב לראות אותה ישנה ושלווה ואיך הוא מכין לה מרק כשהיא חולה ושהוא הכי אוהב להיות איתה ביחד.
ואני שמחתי בשבילו ויותר בשבילה, כי אני יודעת כמה זה נדיר למצוא אהבה אמיתית.
והתאריך נדחה ונהיו יעדים חדשים והוא לגם כל טיפת אויר שהיא הסכימה לתת לו. ואני הייתי שם ללקט את הדמעות שלו, כשהוא הבין שזה אמיתי והם חייבים להיפרד, כי הוא הכי אוהב אותה ודואג לה בעולם והוא לא יכול להשתבץ בחיים שלה.
קצת יותר מחמש שעות טיסה מפרידות בנינו, הלוואי והייתי יכולה לערסל לבבות שבורים ועצובים של שני אנשים, שיש בניהם אהבה גדולה נדירה ומיוחדת.
אבל אולי הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להגיד שלפעמים החיים זאת הרפתקאה אחת גדולה ולא צפויה ושאם מישהו היה אוהב אותי כמו שהוא אוהב אותך, הייתי מסמסת לו בוא עכשיו!
מאחת שיודעת, שהחיים נגמרים לא תמיד בזמן שרצינו.
