את. הסקרנית שרצתה להרגיש את העולם היפה שלי.
את פנית אליי ביום אהבה.
"אני מפחדת. אבל החלטתי שליום אהבה אהוב את עצמי. ואשחרר את השליטה"
צחקתי לעצמי. האם היא יודעת לאן נכנסת. דיברנו על הרגיל. על הגבולות. ביטחון תחושות.
"בטוחה שמוכנה לזה? אם כן, אצלך עוד 40 דקות. תחכי עירומה על הריצפה ליד הסלון"
עברו כמה דקות שבהן ראיתי אותך מקלידה ועוצרת ולא רושמת דבר. ובסוף "כן. חצי שעה פה"
חשבתי אם אתקלח אצלי ואבוא והחלטתי שלא.
באתי. הדלת לא נעולה. את עירומה על ארבע ליד הספה.
את עם עיניים עצומות כנראה מהרגע שנכנסתי. הבאתי איתי את הציוד. הראשון עלה הקולר. "את כלבה מעכשיו. תהנני להבנה". במקום להנן דיברת. טעות של מתחילה.
"פתחי פה. בלי להוציא הגה." הגג עלה. "עונש שדיברת ללא אישור" ואת מבינה את המיקום שנכנסת אליו. רצית להרגיש חסרת שליטה. אני אגרום לך להרגיש בוואקום.
כיסוי עיניים והדבר הבא קושר רגליים ויידים במקום.
"אל תזוזי. אני צריך להתארגן" נכנס להתקלח. נותן לה לאבד את עצמה בתחושה הזאת של החוסר אונים. יוצא עם מגבת. לוחש לה לאוזן "את כלבה טובה נכון?"
והפעם הוזזת את הראש קדימה אחורה. לא ניסית להוציא קול.
"את כלבה מיוחמת?". נושא רגיש שרצית שהשפיל אותך בו. שני ילדים קטנים אצל הבן זוג לשעבר. כמעט כל פעם בפגיעה ראשונה.
"כלבה מיוחמת שצריכה את הגבר הגדול שישתמש בך" ואז החלק הכיפי התחיל באמת.
(המשיך את הסיפור של חמישי האחרון אם אראה שיש מתעניינים)
