ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מנסה ומתנסה

אני מנסה ומתנסה.
לא בטוחה שזה המקום שלי. יותר נכון, בטוחה שזה לא המקום שלי.
אני לא שולטת, גם לא ממש נשלטת - תלוי את מי שואלים.
מה אני עושה פה? באתי בעקבות חבר. יותר נכון, חשבתי שהוא חבר, אבל לומדים מהחיים כל החיים.
הבלוג - זה כי אני מהרהרת (לפעמים יותר מידי) ואולי תגובות יעזרו לי להבין, לעשות סדר במחשבות.
חשוב מאוד - אני לא מחפשת. רק כותבת.


© כל הזכויות שמורות ©
לפני 4 חודשים. 3 ביולי 2024 בשעה 5:33

פעם כשזה התחיל, היתה הילה סביב הכתר הזה. 

היום זה סתם. עוד מחלה ברשימה. 

מילא בחורף, אבל בקיץ השורף הזה?! 

ממילא חם אש, אז גם חום? כאבי שרירים? ראש מתפוצץ?

מעדיפה לוותר על הכתר הזה, להניח אותו רחוק ממני. 

למה בדקתי? סתם כי נקרתה ערכת בדיקה לידיי. 

יכולתי להמשיך לחיות ולהיות חולה גם ללא הידיעה המרעישה. 

קיצר, בקיץ קצת יותר *^%# להיות חולה. 

אז איפה המשלוחים והיחס שהיה לחולים אי אז בתקופה הפרהיסטורית והיסטרית של הכתר?

בריאות שלמה לכולם וקיץ חם ונעים ללא חום גוף מיותר. 

 

#פוסט מיותר בדיוק כמו לחלות בקיץ. 

לפני 4 חודשים. 30 ביוני 2024 בשעה 10:26

את בתחושה של FOMO? נשאלתי 

מה החמצתי? עניתי 

אורגזמה, כנראה - הגיעה התשובה 

איך אני אוהבת את אלה שמאבחנים אותי (מעל דפי ההודעות)

לפני 4 חודשים. 29 ביוני 2024 בשעה 13:57

וילון הכניסה נסגר מאחורינו.

במעבר חד השארנו שם את הפנטזיה ויצאנו בחזרה למציאות.
בחוץ חשיכה כזו של עוד מעט שחר.

צעדנו לכיוון הרכב וחזרנו לנקודת תחילת הערב.

חיבוק, נשיקה, לילה/בוקר טוב.

יש לי סימנים על הישבן? שאלתי אותו כשהסתובבתי והרמתי את השמלה מול פניו.

כן, יש לך סימנים יפים ומחר זה גם יכאב לך.

הוא צדק.

 

 

99

לפני 4 חודשים. 29 ביוני 2024 בשעה 10:19

היום זה היום ה 99 

99 ימים בלי 

99 ימים ללא 

99 ימים נטולים

99 ימים שלמים 

99 יממות 

99

שהם 1980 סיגריות שלא עישנתי 

וואללה זה אפשרי 

מחר יהיה יום המאה

אין עליי !!  

 

לפני 4 חודשים. 29 ביוני 2024 בשעה 9:23

א׳ הוא הפלז׳ר שלי

שום גילטי, רק פלז׳ר

א׳ הוא שלי כשהוא איתי 
א׳ רוצה רק טוב בשבילי
א׳ עושה רק טוב עבורי 
א׳ הוא שלי 
א׳ חושב וגם אומר שאני הכי סקסית ביקום 
א׳ חושב ואומר שמעריץ את הגוף שלי 
א׳ רק רוצה לדעת מה לעשות בכדי שיהיה לי טוב

 
אז אני נשלטת? כי א׳ כתב ונתן לי הוראות לעונג שלי?
אולי אני השולטת? כי אני נותנת לו הוראות ובקשות שיובילו לעונג שלי ותוך זאת לשלו?


כששיניתי את מקום מגוריי, הוא היחיד שחשבתי שייעלם מחיי.
אבל ייאמר לזכותו של א׳ שהוא נשאר, כמעט היחיד ולא בין מאהביי, אלא בין חברותיי.
אז שוב אני שואלת, מי השולט ומי הנשלט?
אולי לא בדיוק לפי חוקי הפורמט, and yet…  


כשאני קוראת ל-א׳ אנחנו יודעים בדיוק מה הולך לקרות, אז בשבילכם נקרא לו א׳ ובשבילי זה,  קוראת ל-א׳  
ושלא יגמר לעולם! 
 

 

 

לפני 6 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 14:16

השארתי את הדלת פתוחה כשסימס שהוא חנה בחניון. נכנסתי במהרה לחדר לבושה בבייבי דול האהוב עלי ולמעשה גם עליו (לבן צחור עם מחשוף ללא סוף ושסע חושף רגל) ונשענתי עם כפות ידיי על הקיר בדיוק כפי שביקש, עטויה בכיסוי עיניים.

 
הבית חשוך, החדר חשוך ושקט, אני בטוחה שהלמות לבי נשמעו למרחוק (מתרגשת בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה). שמעתי את הדלת ננעלת חרישית, ניסיתי להרגיע את התנשמותי ובתוך רגע הוא הגיח מהמסדרון. שמעתי אותו צועד לכיווני.

הוא בטח לבוש שחור עם שחור ושחור, ניסיתי לדמיין אותו בתוך החושך שהייתי בו, זה כ"כ סקסי בעיניי, הולם את גופו הסקסי, בדיוק כפי שקורה כשהוא לבוש בלבן או סתם בג׳ינס.

הצעדים שלו לכיווני, ההיי הקטן והמחויך לעברי, רק הגבירו את התרגשותי. הוא קירב את פניו אל פניי, הבל נשימתו כמו ליטף את פניי. הריח המעושן שלו שמתערבב עם הבושם עושים שמות בגופי. 

ברגע השקט וגם סוער הזה, לפתע  כף ידו הונחה בעדינות על גבי. נשימתי נעתקה לשבריר של שניה ומיד הלב חזר לתפקודו הסדיר. המגע שלו עליי הוא בבחינת קסם לתחושתי.

חייכתי לקראתו ורציתי לענות אבל נזכרתי שהפעם לא! הוא הניח את כף ידו על פי, סימן שאין לדבר. 

 

לפני 6 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 10:20

הכרתי אותו לפני יותר משלוש שנים.  התכתבנו קצת ועברנו לשיחת טלפון, טובה כזאת שאין בה ולו רגע אחד של שתיקה. בסופה נפגשנו. 


הפגישה הראשונה היתה בדיוק כמו שהוא הבטיח. אני נשארתי בביתי עם המכנסיים הקצרים והגופייה והוא הגיע קז'ואל כזה. (מהיכן האומץ או התעוזה שלי?).
המשכנו את שיחת הטלפון על הספה, זה לצד זו. מדברים על החיים, על כמה הם שבריריים ועל כמה צריך לנצל כל רגע. 
יש מי שיאמר שאלה סתם קלישאות ואולי בצדק, ויחד עם זאת אני מתה עליהן.


אז ככה הכרנו והפכנו לסקס באדי'ס, לפעמים חושבת לעצמי, למה צריך יותר מזה? יש לנו את כל הפאן שבעולם בזמן שלנו יחד וכל השאר נשאר בצד. מושלם. לפחות לתקופה זו של חיי. 


הבחור, צעיר ממני בעשור (לא הייתי מדמיינת בחיים שיקרה לי), חתיך הורס (אף אחד לא יסתכל עלייך... זה כבר סיפור בפני עצמו), מעריץ את הגוף שלי (שלי??? כן כן כן), מגשים את כל מה שאני חולמת או מבקשת, ממציא את עצמו בכל פעם מחדש... ועוד ועוד ועוד.

 

ברגע שהתקבלה ההודעה שהוא חנה בחניון, פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר בדיוק כפי שביקש. 

 

 

לפני 6 חודשים. 18 במאי 2024 בשעה 10:44

אז ככה... 

להלן ההנחיות…

1. כשאגיע הדלת תהיה פתוחה. 
2. העיניים שלך יהיו מכוסות. 
3. השמן במקומו ליד המיטה.
4. החדר חשוך. 
5. את תהיי לבושה בבייבי דול שאני אוהב.
6. את תעמדי עם הפנים לקיר והידיים למעלה.

בדיוק כמו בפעם האחרונה. 

א ב ל

1. הפעם אסור לך לדבר בלי אישור שלי.
2. אסור לך לגעת בי בלי אישור שלי.
3. תדאגי שתהיה צלוחית עם קוביות קרח.
4. אם יש לך יין אז תמזגי יין לכוס, רק חצי כוס. תניחי ליד המיטה. אם אין, אני אביא. 
5. תדאגי שהמיטה תכוסה בסדין נוסף.


מאיפה להתחיל?
מההוראות הרשומות?
מההוראות של הפעם האחרונה שהוא הזכיר?
ממי הוא?
ממי אני?

לפני שנה. 14 ביוני 2023 בשעה 17:39

ההודעה הזו מצחיקה אותי בכל פעם מחדש

הפרסום התפרסם

בכל ששת הפוסטים שלי מחדש

אז הייתי חייבת עוד אחד

בא לי לצחוק

אז

הפרסום התפרסם

בפעם השביעית

ואולי האחרונה

הפרסום התפרסם

 

רגע, זה אומר שאני מפורסמת אם הפרסום התפרסם?

 

לפני שנה. 14 ביוני 2023 בשעה 17:33

גם אם הבאתי בכי, דם ודמעות
והשחזתי חרב אלף לילות
אין בי שום ספק, אין אולי
אני עדיין אש יוקדת, עדיין סמוראי
סמוראי!

 

כה אמר הרביד

(איזה כייף לי שאוטוטו אראה אותו בלייב סופסוף)

 

ואני אומרת:

האש שלי יוקדת

ותמשיך כך

עד בלי די

אני עדיין סמוראי

לבכי די

לדמעות די

לתסכול די

אני עדיין סמוראי

תמיד אשאר סמוראי

 

המנוי שלי מסתיים בקרוב, לא יודעת מה זה בעצם אומר.

אולי גם הבלוג יעבור ל-די.