בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מנסה ומתנסה

אני מנסה ומתנסה.
לא בטוחה שזה המקום שלי. יותר נכון, בטוחה שזה לא המקום שלי.
אני לא שולטת, גם לא ממש נשלטת - תלוי את מי שואלים.
מה אני עושה פה? באתי בעקבות חבר. יותר נכון, חשבתי שהוא חבר, אבל לומדים מהחיים כל החיים.
הבלוג - זה כי אני מהרהרת (לפעמים יותר מידי) ואולי תגובות יעזרו לי להבין, לעשות סדר במחשבות.
חשוב מאוד - אני לא מחפשת. רק כותבת.


© כל הזכויות שמורות ©
לפני 6 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 14:16

השארתי את הדלת פתוחה כשסימס שהוא חנה בחניון. נכנסתי במהרה לחדר לבושה בבייבי דול האהוב עלי ולמעשה גם עליו (לבן צחור עם מחשוף ללא סוף ושסע חושף רגל) ונשענתי עם כפות ידיי על הקיר בדיוק כפי שביקש, עטויה בכיסוי עיניים.

 
הבית חשוך, החדר חשוך ושקט, אני בטוחה שהלמות לבי נשמעו למרחוק (מתרגשת בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה). שמעתי את הדלת ננעלת חרישית, ניסיתי להרגיע את התנשמותי ובתוך רגע הוא הגיח מהמסדרון. שמעתי אותו צועד לכיווני.

הוא בטח לבוש שחור עם שחור ושחור, ניסיתי לדמיין אותו בתוך החושך שהייתי בו, זה כ"כ סקסי בעיניי, הולם את גופו הסקסי, בדיוק כפי שקורה כשהוא לבוש בלבן או סתם בג׳ינס.

הצעדים שלו לכיווני, ההיי הקטן והמחויך לעברי, רק הגבירו את התרגשותי. הוא קירב את פניו אל פניי, הבל נשימתו כמו ליטף את פניי. הריח המעושן שלו שמתערבב עם הבושם עושים שמות בגופי. 

ברגע השקט וגם סוער הזה, לפתע  כף ידו הונחה בעדינות על גבי. נשימתי נעתקה לשבריר של שניה ומיד הלב חזר לתפקודו הסדיר. המגע שלו עליי הוא בבחינת קסם לתחושתי.

חייכתי לקראתו ורציתי לענות אבל נזכרתי שהפעם לא! הוא הניח את כף ידו על פי, סימן שאין לדבר. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י