לפני 5 ימים. 15 באפריל 2025 בשעה 18:34
It's one life and there's no return and no deposit
בשיר עצמו כבר השתמשתי בעבר.
אבל המשפט הזה…
מנסה ומתנסה
אני מנסה ומתנסה.לא בטוחה שזה המקום שלי. יותר נכון, בטוחה שזה לא המקום שלי.
אני לא שולטת, גם לא ממש נשלטת - תלוי את מי שואלים.
מה אני עושה פה? באתי בעקבות חבר. יותר נכון, חשבתי שהוא חבר, אבל לומדים מהחיים כל החיים.
הבלוג - זה כי אני מהרהרת (לפעמים יותר מידי) ואולי תגובות יעזרו לי להבין, לעשות סדר במחשבות.
חשוב מאוד - אני לא מחפשת. רק כותבת.
© כל הזכויות שמורות ©
לפני חודש. 15 במרץ 2025 בשעה 23:27
2 דקות - הבהבה ההודעה
נעמדתי בנקודה אותה בחרתי בקפידה,
על אלומת האור הצרה והבודדה שהשארתי בחדר.
עמדתי חשופה עם תחתונים, ירכונים ומגפיים גבוהים.
דפקת בדלת ונכנסת.
שמעתי בשקט בשקט שלחשת WOW.
זה הטריף אותי באותה השנייה.
ניגשת אליי, מאחור, כפי שסיכמנו.
הרחת אותי, אספת את השיער שלי, נישקת אותי,
העברת את הידיים שלך עליי ואז הגיעו השפתיים.
השפתיים שנישקו את הצוואר ואת העורף.
עמדתי במבוכה, צחקקתי, התביישתי,
אבל הוואוו שאמרת בתחילה, הדהד בראש ועזר לי.
העיניים שלי היו עצומות רוב הזמן, רציתי רק להרגיש ולא לראות.
פתאום הסתובבת אליי ואמרת: הנה תראי אותי.
ראיתי אותך לבוש סגור ונעול במעיל שחור צמוד.
הפנים הבהירות והיפות שלך זהרו בחושך על הרקע השחור והלוק הסגור היה סקסי להחריד. אפשר היה להבחין בגוף המסתתר לו אי שם מתחת.
וואוו זה כל מה שעבר לי בראש באותו רגע.
אני ערומה,
אתה לבוש.
מבחינתי זה הזוי, אבל זה קרה.
הסתכלת עליי ובחנת אותי לכל האורך
ויחד עם המבוכה שלי, נהניתי, כי לא הפסקת ללחוש,
לא הפסקת להחמיא והאנגלית שלך עשתה את הכל לסקסי עוד יותר.
התיישבנו שוחחנו והתלטפנו. אני ערומה ואתה לבוש.
בראש עברו לי כל מיני מחשבות
ואז זה התחיל...
לפני חודשיים. 15 בפברואר 2025 בשעה 23:13
אני זונה
אבל אחרת
זונת צומי
אני צריכה צומי
אני רוצה צומי
אמרו לי שאם אחשוף פה יותר
יהיו לי מלא צומי
אבל החשיפה שלי אחרת
לפני חודשיים. 14 בפברואר 2025 בשעה 18:10
אני יודעת הכל
ואני לא יודעת כלום
לפני חודשיים. 25 בינואר 2025 בשעה 0:06
התעוררתי מתוך חלום.
הוא לא היה רע ויחד עם זאת אינני בטוחה אם הוא היה טוב.
מה זה טוב? מה זה רע? תלוי באותו הרגע, במחשבה… בכל אופן, לא הגעתי להחלטה וזה גם לא חשוב כל כך.
בחלומי הייתי שם שוב.
הכל היה דומה. אפילו מדויק.
הנוכחים.
התפאורה.
הדרך.
המראות.
הרגעים.
הזיונים.
האוכל.
היין.
התמונות.
הקפה.
הכל.
רק דבר אחד היה שונה.
דממה.
היתה דממה.
היה שקט.
לא היו קולות.
אף פה לא נפצה.
שקט מופתי.
דממה.
הרגשתי שנהניתי ממנה.
כשהתעוררתי לקח לי רגע להתאפס על עצמי ולהבין שהיה זה חלום ואז עלתה בי המחשבה, שיהיה שווה לשחזר הכל אבל בדממה הזו.
לפני 3 חודשים. 3 בינואר 2025 בשעה 2:08
המרפסת פתוחה לרווחה שמש חמימה ליטפה אותנו.
ויסקי בכוסות. בוטנים בצלוחיות. סיגריה שלו העלתה עשן במאפרה, הריח חירפו אותי.
בוא. אמרתי לו.
הוא התקרב קרוב קרוב.
מבט קטן בעיניים והוא הבין.
ירד על ארבע.
זזתי על הכורסא בעזרתו, התכווננתי לקצה שלה.
הראש שלו הגיע בדיוק רב לפתחי.
הלשון הקרירה מהויסקי ליקקה את שפתותיי ופילסה דרכה פנימה.
חזק יותר! אמרתי
ודחפתי את ראשו עמוק יותר בין ירכיי.
הלשון נדחפה עמוק יותר בין שפתותיי.
לא הרפיתי מראשו.
העשן המשיך להיתמר במאפרה.
לגמתי מכוס הויסקי והנחתי אותה בחזרה על השולחן.
לחצתי את ירכיי לראשו.
הוא יודע. זה סימן.
ליקוק חזק והתמקדות בנקודה.
גופי רעד ואנחה נשמעה.
מזל טוב! הוא אמר כשיצא מבין ירכיי.
יומולדת שמח! זה היום שלך. היום אני שלך.
איך היתה ההתחלה?
לפני 4 חודשים. 19 בדצמבר 2024 בשעה 19:14
החיים
אנשים
אינטרסים
הכל הבל הבלים
מה שנשאר בסוף, מההתחלה, זו אני
אם אין אני לי מילי
שיאללה והחיים כל כך יפים כשמבינים
שהחיים
הבל הבלים
אנשים
אינטרסים
וחוזר חלילה
…
מיומנה של … מזה 3 שבועות בול
לפני 5 חודשים. 16 בנובמבר 2024 בשעה 16:49
הגעגוע תפס אותי
כתבתי
שלחתי
בלי הקדמות מיותרות
תתפוס אותי חזק
תמשוך לי את השיער ותסובב אותי
תסתום לי את הפה ביד אחת
תוריד לי את החולצה
תקרע מעליי את החזיה
תמצוץ את השדיים
תפשיל את המכנסיים שלי
תקרע לי את התחתונים
תכה על הישבן
תפשק אותי
תכופף אותי מעט
תחדיר אצבע לכוס
תבדוק שאני רטובה
ואז תזיין אותי
ח ז ק
הכי חזק שאתה יכול להיות
ואז
תסובב אותי שוב
תשב על המיטה ותמשוך אותי אליך
תכופף אותי על הברכיים
תמשוך את הראש שלי למטה
תחדיר את הזין שלך לפה שלי
תחזיק לי את הראש
תניע אותו קדימה ואחורה
תזיין לי את הפה
פנימה והחוצה
ח ז ק
הכי חזק שאתה יכול
שייאללה תחזור כבר!
לפני 5 חודשים. 5 בנובמבר 2024 בשעה 9:39
יהיה לי עוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ותמיד יהיה לי רק טוב
כן מאמינה
לא מאמינה
לוקחת לעצמי את מה שאני רוצה.
אז אל תאמרי: יהיה טוב.
מעתה תאמרי: יהיה עוד יותר טוב.
התלבטתי אבל יאללה שיהיה
לפני 5 חודשים. 2 בנובמבר 2024 בשעה 16:38
היום סופסוף חזרתי להתאמן (אם אפשר לקרוא לזה אימון בכלל).
ריצה - אסור.
הליכה - גם.
בהוראות שקיבלתי היו 2 אפשרויות.
בחרתי באחת מהן והיום התחלתי.
15 דקות. וואוו באמת. 15 דקות. (סרקזם גדול).
אבל זו התחלה.
אשוב לשעות הרבות שלי. לקילומטרים הרבים.
הכל עוד ישוב לקדמותו.
ברור לי.
אין אפשרות אחרת.
לא יהיה טוב, אלא, יהיה עוד יותר טוב!
יש בלוג של מחשבות מהריצה. בו אני מקנאה.
שייאללה כמה מחשבות היו לי בריצות. כמה תובנות. כמה החלטות וגם כמה שתיקות. ברצים אני מקנאה.