לפני שנה. 1 ביוני 2023 בשעה 13:36
אני רוצה שתתני לי בוקר, הוא ביקש.
אני בתקופה מאתגרת, מתרוצצת, מתזזת ועובדת בין לבין לבין. אין מצב.
אאסוף אותך ב 8:30 ואחזיר אותך בריאה ושלמה ב 12:30.
הוא ביקש כ"כ יפה, ואני יודעת שרק טוב יכול להיות בשעות האלה, אז לא יכולתי לוותר על ההזדמנות.
עשיתי חישוב מחדש והודעתי לו: מחר.
8:30 נכנסתי לרכב, חיבוק נישוק והתחלנו לנסוע. לאן זה? שאלתי. מה אכפת לך? הוא ענה בחיוך ערמומי. ת'כלס, מה אכפת לי באמת. אני אוהבת את הזמן איתו. מצידי, תסע לאילת, עניתי.
הגענו לצימר מקסים. מעוצב מהמם, כולל מיטת אפיריון ואיך לא, מראה מלמעלה.
הכנתי לנו קפה, פטפטנו בזמן שהוא חיבר את המחשב והפעיל פלייליסט של מוסיקה טובה.
תתפשטי, הגיעה בקשתו.
עם כל המבוכה שלי, הורדתי קודם כל חזיה. לאחר מכן פשטתי את השמלה ונשארתי בתחתונים.
קחי תלבישי על עצמך והגיש לי כיסוי עיניים.
בעיניים מכוסות, הוא הוביל אותי אל המיטה והשכיב אותי עליה בעדינות.
שמעתי רעשים לא ברורים וזה לקח מס' קט של רגעים עד שהבנתי.
הרגליים שלי נקשרו אל עמודי המיטה.
הידיים נקשרו באזיקונים זו לזו.
מקווה שהבאת משהו לחתוך אותם בסוף, שאלתי בחצי חיוך, חצי דאגה.
הרגשתי מתכת קרירה על הבטן והבנתי שאלו ככל הנראה מספריים.
את לא חוששת ממני, אמר והוא צדק. אני לא חוששת. אני מרגישה בטוחה מאוד איתו ויחד עם זאת, הייתי צריכה לשאול בכדי להיות על הצד הבטוח מבחינתי.
אני באפלולית שלי, קשורה ונתונה לחסדיו. זה לא שחששתי אבל הלא נודע הזה, קרקר לי בבטן. בקטע טוב.
מיד ראשו היה בין רגליי ולשונו החמימה הרטיבה אותי.
אני לא יכולה לזוז, על אף העונג שמתרחש בי.
יש משהו מאוד מסתורי, מאוד מרגש, מאוד אחר, כשאני לא יכולה לראות, לא יכולה לגעת, לא יכולה לדעת מה עומד לקרות.
הוא נישק אותי, צבט את הפטמות, שיחק באצבעותיו בתוכי. התחיל בעדינות וברכות והמשיך בחוזקה.
זונה שלי, הוא לחש לי לאוזן. גמרת?
לא. עניתי לו.
את רוצה לגמור?
כן!
הוא המשיך לשחק עם אצבעותיו בפתחי, הרטיב, ריכך, חימם, הזקיר והקפיץ את החושים שלי גבוה בחשיכה בה הייתי.
בבת אחת הכניס את ידו עמוק יותר וסחט ללא הפסקה. הזרמים שנשפכו הרטיבו את הסביבה. הרגשתי את הטיפות משפריצות על ירכיי.
גמרת, הוא אמר.
כןן המהמתי בהנאה.
הרגשתי את ידו יוצאת ממני ואז מגיעה אל פי. הוא נתן לי ללקק את האצבעות הרטובות במיצים שלי.
את נהנית?
את גומרת?
שאלות שאין צורך לענות עליהן בקול.
זמזום נשמע באויר.
מעניין, אני חושבת לעצמי...
הוא הניח את המזמזם בפתחי והרטיט את כולי. הרטט הזה כ"כ אחרת כשאני "חסרת אונים" לא רואה ולא זזה. מטריף חושים.
תוך כדי הזמזמום והרטט הוא החל לצבוט את הפטמות. חזק.
במה להתרכז? בכאב או בעונג?
העונג משגע אותי ואז הכאב קצת מוציא אותי ממנו. ניסיתי להפסיק להתייחס לכאב אבל זה פשוט היה שם. תעתע בי.
רגע של תענוג, רגע של כאב, מה יותר ומה פחות.
ושוב ידו נכנסה לתוכי, כשהרוטט הוסיף והרטיט. עונג כפול.
הצלחתי להוריד את הידיים הקשורות זו לזו ולהניח אותן בפתחי. רציתי לגעת, להעביר אצבע, להרגיש את הרוטט.
הוא עצר והחזיר את ידיי לאחור.
את לא נוגעת!
זונה שלי, את רוצה לגמור שוב? לא המתין לתשובה והמשיך לשחק בתוכי וכאילו פתח את המנעול ושוב הזרמים נשפכו ממני. המיטה נרטבה לגמרי.
הוא הניח את ידו על פתחי, סגר אותו, חימם אותו, הרגיע אותו.
אני רוצה את הלשון שלך, ביקשתי.
מה זה? זונה דורשת? הוא התפלא אבל מילא את בקשתי.
אני הזונה הדורשת, צחקקתי והוא הפסיק.
נשכב לרגע לצידי.
התעייפת? שאלתי.
אני עובד קשה, נשמעה התשובה.
את רוצה לגמור שוב? שאל בחזרה.
כן כן, אני אוהבת. עניתי.
הכל חשוך מסביבי, הרגליים שלי קשורות, אין אפשרות להרים אותן, למתוח אותן. זה שיגע אותי.
לא יכולתי לעשות כלום עם הידיים. זה שיגע אותי יותר.
כאן כאן, אל תזוז. ככה בדיוק. זאת הנקודה. תמשיךךךךךךךך... הרגשתי שהאור מתחיל להאיר בתוך החשיכה.
הזונה שלך גומרת, אמרתי וניסיתי להרגיע את תנועות הגוף.
הרגשתי שאני מרוקנת, גמורה שגמרה וגמרה וגמרה.
אני רוצה למצוץ לך, אמרתי, ביקשתי.
לא! היום לא!
הוא פרם את הקשרים מהרגליים, חתך במספריים את האזיקונים וגם כיסוי העיניים ירד ממני. תוך רגעים מעטים התרגלתי בחזרה לאור. הבטתי סביבי וראיתי את זירת האירוע.
באמת???? זה מה שזה היה????? לא היה לי שמץ של מושג, לא הייתי מצליחה לנחש.
קחי, זה שלך.
סיימנו את הפאן בעוד קפה שחור, ישבנו במרפסת וחזרנו למציאות הרגילה היומיומית, כאילו כלום לא קרה בחדר הזה בשעות האחרונות.
12:30 חיבוק, נישוק, תודה.
ירדתי מהרכב מחויכת מעונגת ומוכנה להתחיל את פרק ב' של היום.
העבודה משחררת, קרצתי לו כשסגרתי את הדלת מאחוריי.
