לפני חודש. 5 באוגוסט 2024 בשעה 7:15
אני מאוד מסודרת, מאורגנת, מתוקתקת.
לאחרים זה נראה אולי יותר מידי, לי זה טוב.
בכל יום מארגנת לי את סדר העבודה, את הסדר בתוך הסדר, את הדחיפויות (הכל דחוף, הכל בהול, הכל גורלות אדם).
סדרי העדיפויות שלי נודעים במחוזותיי בארגונם המופתי.
ואז באה המנהלת שלי ואומרת לי:
נעמי, אולי היום תעשי כך וכך וכך?
אני שונאת את זה.
שונאתזה.
שונאת שהיא נדחפת לי לעבודה.
שונאתזה.
שונאת שאומרים לי מה לעשות ואיך.
שונאתזה.
אבל אני שותקת. כי היא הבוסית שלי. זה לא משנה מה אגיד. היא צריכה להיות זו שאומרת את המילה הראשונה והאחרונה, אז שיהיה לה בכיף.
שונאתזה.
אז לכל מי שאמר לי: את נשלטת. באבו אבוהה את נשלטת:
זיבי.
אני לא.
אני שונאתזה.
אני גם שונאת את האייפון שמאיית אותי ולא משחרר את המילה ונותן לי לכתוב את מה שאני רוצה.
