יש את אלה עם הפרעת קשב וריכוז, אני עם הפרעת אסוציאציות. כמעט כל דבר, מילה, שיר, סיפור, אגדה… מוביל אותי למשהו משלי, שקרה, שרציתי, שאהבתי…
באחד הפוסטים כשרשמתי את המילה עפתי, הופיע לי תיקון ״יפתח״.
יפתח היה נער שאפשר לומר התאהבתי בו וגם הוא בי, מבלי להיות בכלל בקשר רומנטי.
רק שאני הייתי קצת יותר מנערה.
הוא היה יפה תואר.
גם אני דאז הייתי שונה.
בחלוף השנים, זה מס׳ עשורים, נזכרתי בו והפעלתי את כישוריי החקרניים והצלחתי לאתר אותו. גיליתי שהוא כל כך שונה ממה שהכרתי וזכרתי.
בסיפור הזה כדאי להסתפק ולהישאר עם הזיכרון המתוק.
יש עוד בחור, בעצם כבר איש, שאני נזכרת בו מפעם לפעם.
איפה לא חיפשתי, איפה לא חפרתי ולא מצאתי.
לפעמים חושבת לעצמי שמאוד הייתי רוצה לדעת מה מצבו כיום, להיות בקשר איתו. היתה לנו הזדמנות כזו בעבר הרחוק והיא חלפה. הייתי צעירה ולא הבנתי קודים מסוימים. תמימה כזו, נו…
את השירים שהוא כתב עליי, את התמונות שהוא צילם אותי, את המתנות הקטנות השלכתי במעבר האחרון.
יש מצב שאני מצטערת על כך אבל אין הרבה מה לעשות.
גם בסיפור הזה צריכה להסתפק ולהישאר עם הזיכרון המתוק.
מעניין אם יש אי שם מישהו שנזכר בי ומחפש אותי, לראות מה נהיה.
