משמיעים את השיר בלי הפסקה ברדיו.
כנראה בגלל זה הוא נדבק בי.
התאהבתי בו.
מזמזמת אותו.
מלהגת את המילים.
עד שהחלטתי לקרוא אותן:
בֶּן אָדָם,
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה
עֲלֵה לְמַעְלָה
עֲלֵה בֶּן אָדָם
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ
יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ
יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּח
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים
דּרושׁ אוֹתָם –
אֶל תכחש בָּם
(פֶּן יכחשו לְךָ).
דּרושׁ אוֹתָם
– דּרוש בֶּן אָדָם
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד
והיה שם גם הפירוש הזה:
הרב קוק מדבר אלינו, בני האדם. הוא אומר כי בני אדם צריכים לשאוף תמיד למעלה. לעלות. להתעלות. עלינו להאמין בכוחות שלנו, כי יש לנו כוחות חזקים. רק אם נאמין בכוחות שלנו ונחפש אותם – נמצא אותם והם יישאו אותנו למעלה, כמו הרוח.
וואוו
לא סתם הוא נדבק לי.
לא סתם התאהבתי בו.
זה החיזוק שהייתי צריכה.
כנראה מכאן הגיחה האופטימיות בתוך הג׳יפה.
אוהבת צרופי מקרים כאלה.
קישורים כאלה.
שירים הם החיים שלי.
החיים שלי הם שירים.
