שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבט חטוף דרך העיניים שלי.

זה גורם לי עצב רך הנהר תמיד זורם והגשר תמיד נשאר.
מי באהבה הוא גשר ומיהו הנהר?
לו אני הגשר כמה חבל שזרמת ממני הלאה אהוב יקר.
לו אני הנהר חבל שלא יכולתי להיצמד.
לפני 4 שנים. 11 במרץ 2020 בשעה 8:52

 


כמו שהפחד מהאדון אינו פחד כי אם יראת כבוד.
כך כשהוא מתרכך אלי זו לא רכות זו חמלה.
ואני לא הבנתי זאת וזלזלתי ופגעתי ולא כיבדתי.
ועכשיו קשה לי לנשום בלעדיו.

נטול שכבות - מקסים וכנה.
לפני 4 שנים
שולט ומפנק​(שולט) - שלחי לו את ה פוסט
הוא יבין שזו בקשת סליחה אמיתית
וזה יפתח עבורך את ה דלת
לפני 4 שנים
זאב פטיש{סאדיסט} - נכון מאוד..
לפני 4 שנים
Talulya​(נשלטת) - כל כך נכון.אולי יהיה לך עוד הזדמנות.הייתי מבקשת ואומרת כל זה
לפני 4 שנים
Agate - יש לנו נטייה לספר את הזיכרונות שלנו בדיעבד קצת אחרת ממה שהיה במציאות. בהשפעת הגעגוע, החוסר, המציאות של היום, הרצון שלנו לשמר את מהאדם שאוהבים.
את לא טועה.
מה שהיה היה נכון לאותם הרגעים, והיתה סיבה להתנהגות שלך. ( כל מה שאת הבנת מזיז בך דברים, מחשבות ומשנה אותך לעתיד)
אל תפקפקי בך.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י