שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני לא יודעת

אני יודעת שזה הדבר הראשון שאתה שונא לשמוע ממני, אבל הפעם אני באמת לא יודעת
לפני 19 שנים. 30 ביוני 2005 בשעה 22:01

קצת אוהבת
קצת חוששת
לא יודעת מה יקרה

מבינה שזה ההלך
מסלקת מחשבות

ורוצה שזה יהיה
הכי טוב שרק יכול

כי אתה וגם אני
יכולים יותר מכל....
לאהוב
ולדעת

ולחוש אחד את השני
כי אני לך סוגדת
אהובי
נפשי
חיי

אל תלך אל תאבד לי
רגשות אותי עוטפים

אותך
לך
שלך

כל כוונותיי בך טמונות
אהוב יקר
אהוב מתוק
נסיך החלומות.

(ואפילו הלחנתי את זה)

לפני 19 שנים. 29 ביוני 2005 בשעה 18:58

הוא נוסע לו ביגואר הנוצצת שלו שנת 2005
שלא תטעו, לא הוא נוהג, אלא הנהג הפרטי שלו.
הוא מגיע לווילת פאר שלו, שם הדורמן מוסר לו הודעות.
נכנס הביתה, המשרתת מורידה לו את המקטורן ולוקחת לו את המזוודה מהיד.
יושב על הספת עור ברדלס שלו ושותה כוס וויסקי קרירה.
לאחר מספר דקות המשרתת מודיע שהארוחת ערב מוכנה.
הוא מתיישב ואוכל לו את ארוחת הגרומה, אמור להנות מכל ביס
אבל....
הראש שלו עסוק בפרוייקט הכספי הבא שלו שיכניס לו עוד כמה אלפי שקלים לכיס
והראש שלו עסוק בלמה אשתו עוד לא הגיעה הבייתה והפלאפון שלה לא זמין
והראש שלו עסוק בכסף כסף כסף.

יש לו כל כך הרבה דברים שאנשים פשוטים כמונו היינו מייחלים להם
אבל הוא לוקח את זה כמובן מאליו, בכלל לא נהנה ממה שיש לו.


אבל אני נוסעת ברכב שנת 88, דווקא נקי ומאוד חמוד
גרה בדירת סטודיו קטנה עם הבן זוג שלי
אין לי יותר מדי כסף ואין לי משרתת (למרות שמדי פעם איזה סאב\ית לא יזיק)
אבל....
אני מאושרת, אוהבת את הבן זוג שלי יותר מכל דבר אחר בעולם
נהנית מהדירה הקטנה והמתוקה שלי
וכן... אני יכולה להגיד שאני מאושרת!!!

לפני 19 שנים. 8 במאי 2005 בשעה 20:10

מרגישה לא שייכת
לא רוצה להיות שייכת

מרגישה מנוכרת
לא רוצה להיות מנוכרת

מרגישה אבודה
לא מוצאת את המקום השקט

רעבה לכל כך הרבה דברים
רוצה להרגיש שבעה

מחפשת את האוכל
אבל הוא עבש ומסריח

השקט הפנימי יותר מדי רועש
איפה לעזאזל אפשר למצוא קצת שלווה?!

לפני 19 שנים. 8 במאי 2005 בשעה 9:03

עולה על נתיב חדש בחיי
מסתכלת במראה, שוכחת לאותת.

הנתיב המהיר, קצת מפחיד, קצת חדש
יש כאלה שעוקפים, צופרים, חסרי סבלנות לשלט "נהג חדש".

אבל הוא שם איתי, מחזיק לי את היד
לא עוזב אותי לשנייה ופותח זוג עיניים גם בשבילי.

לפני 19 שנים. 4 במאי 2005 בשעה 22:04

מחשבות על האדון
מחשבות על השיפחה
מחשבות על שניהם יחד עושים זאת בתשוקה.

היא כורעת על ברכיה
הוא משיט לה את היד
הוא עומד מאחוריה
והם עכשיו נהיו אחד

מחשבות על האדון
מחשבות על השיפחה
מחשבות על שניהם יחד עושים זאת בתשוקה.

הוא הולך מאחוריה
ומצליף בישבנה
הכאב מרעיד את רגליה
ההתמסרות לאדונה

מחשבות על האדון
מחשבות על השיפחה
מחשבות על שניהם יחד עושים זאת בתשוקה.

לפני 19 שנים. 29 באפריל 2005 בשעה 20:21

זיו פניך האכזריות פושטות בכל החדר
זיו פניך מורידות אותי על ארבע ומשפילות אותי בשקט
זיו פניך סוטרות לי פעמיים
זיו פניך כה יהיר
זיו פניך כה יפה


זיו פניך גרם לי להרגיש קצת מעורערת.

לפני 19 שנים. 28 באפריל 2005 בשעה 8:39

הוא דחף אותה לחדר ונעל אחריה
היא ניסתה לנתגד אבל כל מאמציה היו לשווא
הוא הפיל אותה על המיטה והתחיל בטכניקת קשירות מיומנת
היא התחילה לצרוח
הוא דחף לה את השוט לפה
לא הייתה לה ברירה אלא לשתוק
הוא הפשיט אותה בוולגריות אבל הייתה עדינות ואהבה בעיניו
הוא התסכל עליה בתאווה והתחיל לנשוך את כל גופה
זה דגדג וכאב לה בו זמנית
הוא רצה להכאיב לה
היא לא ידעה מה היא רוצה
הוא הוציא לה את השוט מהפה והחל להצליף בישבנה
היא סבלה
לו היה ברק בעיניים
העיניים שלה התחילו לדמוע
היא רצתה לצעוק לו "מספיק" אבל לא יצא שום קול מפיה
הוא הוציא מהמזוודה שלו את גלגל הכאב והחל לעבור אתו על יריכיה ושדיה
היא הבינה שאין לה ברירה, אלא לקבל את הכאב
היא עצמה את עיניה ודמיינה שהיא מתמסרת לאביר חלומותיה
זה עבד
הכאב הפך נעים, משכר, הביא אותה למקומות שבהם לא ביקרה
לאחר שהוא ראה שהיא נכנסת להיי מהכאב הדליק נר והחל לאט לאט לטפטף עליה שעווה רותחת
היא התפתלה וחיוך קטן החל להתפשט על פניה
הוא גם חייך
ליבה פעם בחוזקה
הוא יכל להרגיש את זה גם מרחוק
הוא התפשט, התיר אותה מהקשרים החזקים ועשה אתה אהבה עד אור הבוקר.

לפני 19 שנים. 25 באפריל 2005 בשעה 7:26

אם לפרפר יש כנפיים, אבל הוא לא מודע להן, איך יוכל לעוף?
אם לנמר, יש שיניים, אך הוא לא יודע שהן חדות, איך יוכל לצוד?
אם לשמש יש קרניים אך היא לא יודעת שהן חמות, איך תוכל לחמם?
אם לכלב יש זנב, אבל הוא לא יודע לכשכש בו, איך יוכל לשמוח?
אם לסופר יש עט והוא לא יודע להשתמש בו, איך יוכל לכתוב?

אם למישהו יש אהבה והוא לא מודע לה, איך יוכל לאהוב?

לפני 19 שנים. 19 באפריל 2005 בשעה 22:06

תודה לכל התומכים והתומכות.
הוא קרא, דיברנו, השלמנו, אפילו עשינו אהבה שסילקה את כל הכעסים.
אנחנו ביחד
אנחנו אוהבים.

הוא העיר אותי מתרדמתי ע"י נשיקתו
הוא מצא אותי, והנעל האבודה התאימה לרגלי
הוא קרא בשמי ואני עניתי.

לפני 19 שנים. 18 באפריל 2005 בשעה 10:28

מתגעגעת לחופש ולא מתוך עצלנות
לקום מתי שמתחשק
לעשות את הדברים בקצב שלי
לדעת שאני יכולה לעשות מה ב@#$ שלי
להרגיש את הרוח נושבת על פניי ולוחשת באוזניי "חופש".
לצאת, לרקוד, לשתות, ליהנות. לישון, לקום מתי שבא.
ללכת לים, לצחוק, לשחות ולהרגיש יפה.
אבל מרגישה שאין מספיק.....
אין מספיק מכלום.