הוא נוסע לו ביגואר הנוצצת שלו שנת 2005
שלא תטעו, לא הוא נוהג, אלא הנהג הפרטי שלו.
הוא מגיע לווילת פאר שלו, שם הדורמן מוסר לו הודעות.
נכנס הביתה, המשרתת מורידה לו את המקטורן ולוקחת לו את המזוודה מהיד.
יושב על הספת עור ברדלס שלו ושותה כוס וויסקי קרירה.
לאחר מספר דקות המשרתת מודיע שהארוחת ערב מוכנה.
הוא מתיישב ואוכל לו את ארוחת הגרומה, אמור להנות מכל ביס
אבל....
הראש שלו עסוק בפרוייקט הכספי הבא שלו שיכניס לו עוד כמה אלפי שקלים לכיס
והראש שלו עסוק בלמה אשתו עוד לא הגיעה הבייתה והפלאפון שלה לא זמין
והראש שלו עסוק בכסף כסף כסף.
יש לו כל כך הרבה דברים שאנשים פשוטים כמונו היינו מייחלים להם
אבל הוא לוקח את זה כמובן מאליו, בכלל לא נהנה ממה שיש לו.
אבל אני נוסעת ברכב שנת 88, דווקא נקי ומאוד חמוד
גרה בדירת סטודיו קטנה עם הבן זוג שלי
אין לי יותר מדי כסף ואין לי משרתת (למרות שמדי פעם איזה סאב\ית לא יזיק)
אבל....
אני מאושרת, אוהבת את הבן זוג שלי יותר מכל דבר אחר בעולם
נהנית מהדירה הקטנה והמתוקה שלי
וכן... אני יכולה להגיד שאני מאושרת!!!
לפני 18 שנים. 29 ביוני 2005 בשעה 18:58
