לפני 17 שנים. 26 ביולי 2006 בשעה 17:49
אתמול היה אחד הימים הטובים ביותר בחיי.
טאבי ואני חגגנו 5 שנים....
מעבר לכיף של לבלות את הזמן ביחד, מה שהיה הכי מיוחד,
זה שזה לא הרגיש מיוחד.
מרגיש כאילו הכל התחיל לפני יומיים וחצי. מרגיש כאילו הזמן עוצר מלכת,
בכלל לא ממשיך, בכלל לא סופרים.
אהובי הנצחי, הייתי רוצה להמציא שפה חדשה שאולי תצליח לתאר את מה שאני מרגישה.
אתה החיים שלי, אתה הנשמה שלי, אתה האור בקצה המנהרה.
אתם מכירים את זה שאתם מסתכלים בלילה לשמיים ורואים כוכב בודד, מנצנץ לו לבדו בשמיים?
אז כשאני רואה אותו, אני חושבת על טאבי.
נכון שלפעמים מסתכלים על הירח, וחושבים כמה הוא עצום ומעניין אם יש עליו חיים?
אז כשאני מסתכלת על הירח, אני רואה את האהבה שלי ושל טאבי, כמה שהיא נצחית.....
אוהבת אותו לנצח נצחים ורוצה לחיות אתו כל רגע ורגע בחיי.
