בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רכוש שלו

הכל שייך לאדון
לפני 3 שנים. 19 בדצמבר 2020 בשעה 8:18

אני כבר שבועיים בתקופת חינוך.
אנחנו יושבים בבית מול הטלוויזיה, כמובן שאני על הרצפה במקום הטבעי שלי.
וכל הזמן הזה אתה נותן לי הצלפות בהפתעה.
ואני רואה איך כל פעם שההצלפה הייתה כואבת לי יותר מהשנייה אתה מתחרמן.
ואיך כלבה כמוני יכולה לא להתחרמן כשאני רואה שאדוני מתחרמן מזה שכואב לי.
אני לא יודעת איך להסביר את התחושה הזאת, אבל כל פעם אני פשוט נרטבת מחדש.
הפעם אמרת לי לבחור רק שוט אחד.
לא ידעתי באיזה שוט אני רוצה שתצליף בי כל הערב.
אני חוזרת עם השוט על 4 ונעמדת מולך.
ומתחילה כבר להתרטב.
אתה מצליף בי בלי הפסקה ומצליף בי יותר חזק שאני זזה כי כואב לי.
אני צריכה להיות על 4 ולא לזוז בכלל כמו כלבה טובה,
אבל איך אפשר שהגוף שלך מתחיל להאדים ולהיות מסומן על ידך?
מפעם לפעם אני מרגישה שאני משתפרת ומסוגלת לספוג יותר.

הפעם זאת הייתה הפעם הראשונה שבלעדתי את השפיך שלך. 

שהכרנו עוד בהתחלה אמרתי לך שזה גבול מבחינתי כי זה פשוט מגעיל אותי ואני לא מוכנה לזה.

ושזה קרה איתך הפעם הטעם היה יותר טוב, יותר נסבל 

זה לא הגעיל אותי אפילו לא הייתי צריכה לשתות מים אחרי, 

זה עוד משהו שהוכיח לי כמה אני רוצה להיות הכלבה הכנועה והמסורה שלך ורק שלך אדוני.

בלילה נרדמתי לפניך, רציתי שאני אמצוץ לך שוב והייתי עייפה מדי בשביל זה ולא הצלחתי להתעורר, ואז פתאום אני קמה משינה ומתחילה לגנוח. 

בזמן שישנתי פשוט הורדת לי את המכנס וזיינת אותי בתחת וזה היה כל כך מחרמן אדוני. 

לדעת שברגע הזה הייתי בסך הכל חור בשבילך, 

בסך הכל בובת מין שצריכה לספק אותך לא משנה כמה אני עייפה.

מהר מאוד גמרתי, הכלבה שלך גמרה שזיינת אותה ככה בלי רחמים אדוני. 

אני לא רוצה רחמים,

אני רוצה את הרוע שלך אדוני, 

אני רוצה שתהפוך אותי לשפחה המושלמת בשבילך. 

 

 

 

 

השולט והבוס - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 3 שנים
הרכוש​(נשלטת) - קודם כל האדון שלי.
דבר שני הגמירות זה בכלל לא הדבר הכי חשוב.
זה רק צ'ופר
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י