רכוש שלו

עבר כבר 8 ימים מאז מהפעם האחרונה.
עם המרחק שיש בנינו לא נוכל להיפגש בשבועיים הקרובים בגלל הסגר ואני חושבת על זה שלא אראה את האדון שלי כמעט חודש.
ואיך אפשר הרי ייעודי זה לשרת אותך ואיך אפשר לעשות את זה כמו שצריך בסיטואציה כזאת.
אני מתגעגעת למגע שלך, לכאב הכל כך נעים שלך, לחיבוק שלך בלילה ולנשיקה שלך שאני לא רוצה שתיפסק.
אני יושבת בבית ומריצה לי בראש את כל הזיכרונות וכל הדברים שהכי הייתי רוצה שיקרו עכשיו.
שהתעוררתי ביום שני קיבלתי ממך הודעה להכניס את הפלאג למקום שלו וכל רבע שעה לגמור בלי הפסקה.
ברגע הזה עצמתי עיניים ודמייניתי את עצמי בבית שלך קשורה ושכול גופי זמין לך אדוני.
אתה מצליף בי ועם זה גם מחבק ואוהב ההרגשה הזאת שאני שלך.
שאני רוצה להיות שלך וברשותך.
את הגמירות האלה עשיתי במשך שעתיים ולא האמנתי שרק דמיונות יכולות להציף אותי ולחרמן אותי ככה. אחרי שסיפרתי לך שאני לא יכולה יותר לגמור אמרת לי אין בעיה
עכשיו את תגעי בעצמך ותפסיקי לפני שאת גומרת.
איזה יום אדוני יום שאני לא אשכח עוד הרבה זמן.
אני מחכה להיות אצלך ושכל הדברים שנזכרתי שגרמו לי להתחרמן ככה יהיו אמייתים ומוחשים.