כותבת אותי ,

שיש לי שתי אפשרויות

לשרוד בג'ונגל

או ללמוד את החוקים בגן חיות

מצד אחד לשרוד אני שורדת מתוך שינה

וגן חיות, יש שם יותר מידי חוקים

מעולם לא התאמתי למסגרות

אפילו לא חיכיתי שיזרקו אותי... מהמסגרות

מלכתחילה אפילו לא ניסיתי להתקבל

זה לא פוסט רחמים עצמאיים, או קורבנות

הרגע הבנתי איזה ברת מזל אני 

מה שאני שורדת

זה סך כל החוויות שנכנסתי אליהן בלי לדעת את החוקים

ואז איכשהו תמיד הצלחתי להגיע לצד השני של הנהר

מישהו ניסה להסביר לי שאני מבלבלת אהבה עם כאוס

אז מי שלא חווה כאוס

לעולם לא ידע  מה עוצמת הרגשות שאי פעם הוא היה יכול   להרגיש

ואני הרגשתי

הכי בעולם

רק שעכשיו אני צריכה להבין שהכאוס היה מדהים

וממכר

ואני מתגעגעת למה שהוא הביא לחיי

הכאוס

וגם הוא

רובנו עוטים מסכה כמעט קבועה ביוצאנו את מפתן הבית

לפחות אני מקפידה לייצר הפרדה מלאה בין עולמי המכונה "נורמלי" לבין הגחמות שחיות בי

את הגחמות האלו הכרתי במעומעם עד שהיה אחד שנכנס לחיי וכמו שפך אור

נתן לדברים שם, כתובת, ומשמעות

לעולם אגב אוקיר לו תודה על כך

עד היום הוא מזהה בי דברים כמו רנטגן

בזמן האחרון אני מגלה שיש עוד מסכה שאיכשהו אנחנו עוטים על המסכה המובנית

ובזכותה אנחנו יכולים לחוות שחרור אמיתי מהמחשבות ולאפשר לתשוקות לפרוץ

זה כל כך מוזר שכדי להשתחרר באמת עוטים מסכה

שמלכתחילה יושבת על אחת שכבר נמצאת שם

היא כל כך הרבה שנים שם עד שאדם כלל איננו מודע לקיומה

הוא פשוט התרגל אליה

זה כמו הרגל שהופך לטבע

אנחנו לא באמת יודעים להיות אנחנו ומשתמשים במסכות שונות למצבים שונים

הגעגוע שכובש אותי היום אני מבינה הוא לעצמי

נטולת מסכה

וחווית שחרור

הכלה

ומיצוי מקסימאלי

מחכה לאחד שלצידו לא יהיה צורך במאומה

להיות אני

ושזה יעבוד

קמתי לוחמנית

כל השנים בכלוב לא הגעתי לחסימות כמו הבוקר

כל הכרטיסים הריקים

כל הנשואים

כל המתחכמים

כל הצעירים

כל הנשים שפונות אלי בשביל לרצות את השולט שלהן

כל התפוסים /פוליאמרוים/במערכות מאפשרות/פתוחות שנמצאים במירוץ לפני כניסת הצום שרוצים להספיק כמה שיותר לפני שהם נבלעים לתוך הקשרים המסרסים שלהם כשהם מתעלמים מהבקשה המנומקת שלי שלא יפנו

אה וכמעט שכחתי

כל הפונים עם הפתיח אישה יפה, סקסית, היי מאמי הם כותבים בלי שבכלל ראו או יודעים מה הנראות שלי, 

יש משהו בסליחות שמושלכות לכל עבר בימים האלו כמו במכירת חיסול 

בצביעות

החולצה הלבנה, בית כנסת, 

הסגפנות של הצום

כמו לפזר חול כדי שלא נראה שכולנו אנשים טובים שעושים חרא של דברים

אולי זה קשור לחוויה אישית איזוטרית אתמול בסופר מול משהי שלא הפסיקה לאחל צום קל, ורק אהבה תוך כדי שהיא עוקפת בתור, מתווכחת עם הקופאית ומשרבבת את עובדת היותה של זו רוסיה כחלק משילשול עלבונות כלפיה

ואז גם נוזפת בי על כך שאני כועסת היא הרי רק רוצה לשאול שאלות וזו זכותה ושכולם יקפצו לה

בחיי שלא התכוונתי

וזה הגיע לזה שאיש הביטחון נזעק לעצור אותה מלירוק עלי תוך כדי שהיא מקללת

בסך הכול שאלתי אותה אם יש לה חולצה לבנה לסליחות

אז כן

היום אני 

לא כובשת את יצרי

לא מתחשבת

לא מבינה את המצוקה את הקושי את הגסות

במיוחד היום

יש משהו בדקלרטיביות הקיצונית של המתיימרים להיות טובים יותר בצל הדת והאמונה

אני באופן אישי בעד להיות בנאדם טוב תמיד

מי שלא מסכים

סבבה

אני בשוונג חסימה

מוזמנים לחסום אותי גם.

כן אני באפס סובלנות

יותר מידי זמן פנוי היה לי החג הזה

כמו כולם מארוחה למפגש משפחתי קצת חברים

המוןןןןןןןןןןןןןן כלום שייחלתי אליו המון זמן

הוא לא הפתיע

ידעתי שלא יהיה חג שמח

ופתאום מצאתי עצמי נשאבת לפיד התמונות שלנו

יותר מידי זמן פנוי אמרתי כבר?

זה הרגיש נעים

זה הרגיש כמו רחם

זה גרם לי לדופק בין הרגלים

והביא רצף של פורקן אחרי פורקן אחרי פורקן

כמו מדמיינת אותו כאן

אבל הוא לא

משהו בתמונה הזו הרגיש לי בית

הייתי עטופה שם

נשענת על החזה שלו בין הרגלים שלו

ועכשיו אני בונה לי בית חדש

בינתיים זה מרגיש לבד

שנה טובה בתחת שלי

יושבת ומחכה

שוכבת ומחכה

עובדת ומחכה

בסידורים ומחכה

ישנה... נו טוב לא ממש נרדמת ומחכה

וכלום

הוא לא שם, 

איך זה מתכתב עם מה שכל כך הרבה שנים סיפרתי לעצמי על היותו אדם לפני הכול

איך זה מתכתב עם כל הפעמים שהוא אמר לי: אני יודע מה את צריכה

וכל זה בלי להיות אותנטית ולהבין שאני מייחלת למשהו שלא יקרה

תתהו למה אני מצפה כל כך, למה זה משנה כל כך, למה אני לא מסיקה מסקנות

אולי בגלל שזה כמו להגיד שטעיתי

שבאמת האמנתי שהוא לא יכאיב לי לפחות לא בזדון

אז גם הרגע

אני עוצמת עיניים ורוצה להאמין שבתוך עולמו המקביל לשלי העולם שבו שנינו נושמים את אותו אוויר

פתאום הוא יחשוב אוייש לא כתבתי לה שנה טובה

ככה סתם

בלי לעשות מזה ענין

בלי לפחד שאני אפרש את זה כהזמנה לחידוש קשר

למרות שאם אני כנה עם עצמי אני בטוח אפרש את זה כסימן לזה שאני חשובה לו

FUCK IT

אני רוצה לדעת שאני חשובה לו

ואתה,

גם אם החשש שלך מחידוש אינטראקציה איתי מוצדק

זה לא יותר חשוב מכל מה שהיה לנו

ונגמר

חשבתי לעצמי שעכשיו כשאנחנו נכנסים לתקופת חגים כל אותם אלו "התפוסים" מורידים הילוך

האילוצים שבשוטף הם עוקפים אותם מקשים על הזמינות שלהם

והסבירות להגיע לקהל יעד שנכון יותר עבורי עולה

מה בסך הכול אני מבקשת לעצמי

קצת התרגשות וריגוש (זה לא אותו דבר למי שתהה)

תחושת כמיהה וגעגוע (גם זה לא אותו דבר)

מישהו שלא משחק על מספר מגרשים שישמח למצוא עבור עצמו חיבור שיתכתב עם היצרים והתשוקות שלו בי

קבלו אוקסימורון

בא לי שקט ותחושת וודאות עם גבר שירעיד את עולמי ויהפוך לי את הבטן

לא רוצה להיות בהמתנה, לשיחה או למפגש הבא

פשוט לדעת שהוא שם גם אם לא נפגשנו תקופה

לא לתהות שאולי אמרתי משהו לא טוב, או שאולי הוא עכשיו עם אחרת

שיהיה ברור לשנינו שזה עובד וזה נכון

לא הגיוני שאין שם אחד שיודע לחזר, יודע לגעת, יודע איך זה מרגיש שהגעת הביתה

בחלק שנתפס רדוד אציין שגברים שעברו את ה 50 יותר קרובים לדמות שאני רואה עבורי

וכל אותם חטובים, שדמותם צנומה/רזה/קטנה/ לא באמת בפוטנציאל 

אולי בגלל שגם אני לא כזו ובא לי להרגיש עטופה

תמיד מעדיפה את אלו שלא מגדירים עצמם שולטים - שלא צריכים הגדרות, שהשקט שלהם מדבר 

שיקחו את הזמן לגלות אותי

שישלחו תמונה בתחילת השיח מאחר וככה זה עובד, לשני הצדדים אגב...

אין ספק שאני לא קונצנזוס, יותר לכיוון טעם נרכש

אז אולי לכבוד השנה החדשה שבדלת יתווסף זה שיקשט את לילותיי ויהיה ברקע של יומי

שהיכולת שלו להשתמש במילים תהיה לא פחותה מהמגע הקסום שיחוש גופי למגעו

הנה, שלחתי את לחמי

ובחסות החגים שבפתח אני תקווה שזה יפסח על כל אותם אלו שמתמחים בריבוי קשרים וסיפורי פוגי

הרבה שנים שאני בחברות עם מישהו שנושק ל 60

נו טוב לא חברות, מידי פעם מדברים משתפים , הוא בהחלט קנה את עולמו כשהכיל את הOCD ארוך השנים שלי לנסות לקבל את מה שלא היה זמין לי לפחות לא כמו שאני רציתי

לפני כמה שנים הוא נכנס לזוגיות עם משהי חצי מגילו, חיבור שהרים גבות בעולמו ואין ספק שהיתה לי הזדמנות להשיב לו כגמולו ולהכיל אותו

את זה שיש לו קשיים בביצוע 

שהוא לוקח כדורים כדי לתפקד והיא לא יודעת

שמפחיד אותו שהיא תפזול לאחרים

לאט לאט 

יצא לי להיות גם עבורה כאוזן

עד שהעמידה אותי במצב בעייתי בו שיתפה אותי ב כך שיש לה התחלה של משהו עם גבר אחר

כמעט הכול בניהם למביט מבחוץ עובד ממש לא רע, 

כמשהי שיצא לה להיות עם נשים מצאתי עצמי לפעמים חושבת עליה באופן שלא מתפרש לשתי פנים

ובשתי הזדמנויות שיצא לי לישון אצלהם שמעתי בלילה מה שנהוג לכנות כ אקט מיני

אוננתי בשקט כשדמיינתי אותה

הדחקתי

אני לא יוזמת לעולם מגע עם נשים, תמיד זה איכשהו מבליח לכיווני וגם לעיתים רחוקות כשאני מקפידה שלא יהיו יותר מידי נקודות ממשק לחיי

כמה שיותר רחוק מהמציאות שלי

הוא שיתף אותי שהתיאבון שלה הולך וגדל מה שאופייני לגילה ושהיא רוצה לצרף

הוא הסכים

לא היה לו פשוט

הוא מקנא ואני יכולה להבין זה הכי טבעי

איכשהו הם מצאו נוסחא שהם יצרפו נשים כדי שהיא תחווה את היצרים שלה בלי אקט החדירה שעבורו היה בלתי נסבל

זה יצר להם שקט בבית

בהתחלה הוא היה נוכח וזה הלהיב אותו

היום היא אפילו לא מעדכנת

אומרת לו שזה פיזי בלבד ושהיא צריכה את זה

הביך אותי השיתוף שלו

מביך אותי יותר

שבא לי

היא לא יודעת שאני יודעת

הפסקתי להתארח אצלם 

מביך

הכותרת יכולה להישמע כאמירה

לא שוב !

בפועל אם הייתם שומעים את האינטונציה זה יותר לכיוון של : לא עוד פעם

יצאתי הבוקר ועברה בי התהייה איך זה הגיוני שהוא ממש עכשיו נושם את אותו האוויר שמקיף אותי

יוצא לעוד יום כמוני

מתנהל על האדמה הזו כאילו כלום

כאילו לא עדיין כואב לי

כמה סיבובים עוד יש ?

הפרדוקס הוא שהכול בראש שלי שהרי אין התרחשות ובטח שלא היתכנות

ועדיין אני באנרגיה שמדמה תסריטים מגוחכים שהרי לא נשאר שם כלום

אפילו אדים לא נשארו

אז למה שוב ?

למה שוב ההצפה הרגשית ההרסנית הזו

כבר הייתי אחרי

וברגע

הכול חוזר להתחלה

ואני מתישה את עצמי 

היום הייתי משאירה אותי בבית ואז יוצאת לעולם … ניסיתי, אי אפשר

אני שוב איתי

ושותקת..

אולי כי הכול נאמר

אולי כי אין יותר מה להגיד

ואולי אני עייפה 

ורק רוצה לשכוח

עד כמה רציתי

הכי רציתי, שלא היה משהו שלא הייתי מוכנה לעשות

ואולי הגעגוע למה שהרגשתי

למי שהייתי

למה שאפשרתי לעצמי

לכך שכשהייתי פותחת את הדלת ואת סף דלתי עברת

פתאום גם לחדר לא היו קירות

והתקרה הרגישה לי כמו שמיים

אני עדיין כאן

ואני אותה אחת

שהיתה מסוגלת לעשות הכול, גבולות נפרצו, מיתוסים נשברו

חלומות התגשמו

רוצה להגיד שעכשיו הכול בסדר

אבל עוד לא

עוד קצת

עוד טיפה

זו הייתי אני שם

וזו עדיין אני כאן

וכנראה שלא באמת שותקת

מיום ההולדת שלי שחל בשבוע שעבר אני מריצה מחשבות לא נשלטות

ובראשן חוזר כמו משום מקום הביטוי

קבורת חמור

מה לי ולחמורים

ומה זה הביטוי הארכאי הזה

מיהרתי לוודא מה הביטוי בהגדרה ושם היה כתוב :

קבורה לא ראויה, או השלכה ללא כל קבורה

ואז הבנתי,  שנים ,

חודשים של רכבת הרים של הולך ובא חוזר ועוזב

והצבתי לי תאריך יעד ממנו אני ממשיכה

בלעדיו

יום ההולדת נראה היה לי רעיון טוב

לא עוד קלוז'יר לא עוד להבין למה הוא התכוון, או מה זה אומר

ומכיוון שנותרתי לבד 

נוכח ההעלמות שלו שוב...

אני מבינה שהחמור לא סתם מסתובב לי בMIND

לא יהיה כאן סיום, בטח שלא קבורה, ובטח שלא ראויה

אני רוצה להרגיש את כל מה שאהבתי בי כשהוא היה

זה עדיין בתוכי

זה תמיד יהיה

יצאתי לדרך...