כותבת אותי ,

אין יותר לא החלטית ממני 

בדיוק כשאני מגיעה לכלל החלטה מדוייקת חד משמעית חד ערכית לא מתפשרת 

(בפעם המי יודע כמה)

פעולה איזוטרית לא מתוכננת חסרת משמעות ובלתי קשורה אלי של:

וואטס אפ בסגנון : הי

ואאטס אפ אחרי העלמות של חודשיים שכאשר אני נכנסת אליו אני מגלה שם : הודעה שנמחקה

טלפון אחרי חצות לפעמים גם נושק ל01:00 לפנות בוקר כשאי אפשר לפספס שהוא בסטלה של החיים

שיר שמזכיר לי משהו - יכול להיות אגב זיכרון עם נרטיב מכאיב

מזכירה לכם שאני אחרי החלטה של : די !

אבל אז משהו מתרחש בין הרגלים

אפשר לפספס את זה או להתעלם אבל זה שם

כמו דמות שחיה בי שצועקת בלי קול :

אבל אני רוצה

אני רוצה

אני רוצה

כמו ילד שמשתטח בקניון כי לא מסכימים לו לאיזה גחמה בדמות משהו שמורכב מחד סוכר

הדגדגן תובע את זכותו להתבטא

זה לא רצוני, לא נשלט, לא ניתן לריסון

ואז האיבר הקטן הזה (והמשמעותי) מבטל את ההחלטה ואת האסטרטגיה ואני הופכת לאינפנטילית לכל דבר וענין

זאת שיושבת בתת המודע שלי מנסה להשתלט על השיח

אני ששולטת בתודעה אומרת לה במיידי - מה את מתערבת סתמי !!

ואופס חזרתי ללופ

לאחרונה חוץ מתובנה כעס, מודעות ייאוש בושה, ראייה קצת אחרת שמתגנבת בצעדים קטנים מתרחש נס גלוי

מזדחל לעברי תאריך עם משמעות

אחד כזה שיש לו לגיטימציה לייצר תקשורת מצידי בגישת ה: אל תתחשבני, יש תאריכים שיש להם משמעות ושמים את החשבונות בצד

תהיי את ה"בסדר"

זו מהתת מודע מזהירה: מניפולציה עצמית מתרחשת ברגעים אלו ממש

ואני בתגובה סוגרת רגליים מכווצת דרוכה שעוד רגע עוד שניה שוב הדגדגן יגיב ויחליט

אבל אז אני חשה תגובה במקום אחר

בבטן

גם בתחתונה, גם קרוב לבית החזה

שאם אני צריכה לדייק הייתי אומרת שזה מזכיר קצת בחילה

יש כאן כאלו שיקראו את זה ויבינו ישר

הרוב לא

אני בדרך....

כנראה אל עצמי

ההבנה הזו שהתגובה הלא נשלטת עברה מהדגדגן לבטן

הבחילה שמתלווה 

חיכיתי לך

ועכשיו מתחולל מאבק

ואני רק רוצה להכריז כמו חיים יבין - מהפך !

יש לי קצת יותר משבועיים

והתאריך יגיע

על מי אתם מהמרים?

דגדגן

בטן

מי שיקרא את הבלוג שלי ילקט פירורי לחם שמובילים לקשר שבו בעיקר זה היה לא הוגן

שלא היה לי סיכוי

שהסוף היה ידוע כבר בהתחלה

זה לא ייחודי 

אני קוראת המון פרסומים שמאוד דומים מאוד מזכירים חוויות לא קלות שעברתי

אני מבינה שלא המצאתי את הגלגל

ואני לא הראשונה ובטח לא האחרונה

ובכל פעם שאני קוראת טקסט שמזקק ומתאר אחד לאחד את מה שחשבתי שרק לי קרה אני מבינה שאין דבר כזה צדק

פעם קראתי מישהו שאמר שבבתי משפט לא מקבלים צדק

מנצח זה שמספר את הסיפור טוב יותר

וזה גרם לי לחשוב

מה אם אני פשוט סיפרתי כל השנים סיפור ממש טוב לעצמי על עצמי

ללא כל צל של ספק הדמות המרכזית שמככבת בסיפור שלי

הגבר של חיי קיבל מאפיינים שכל גיבור הוליוודי היה מייחל אליהם

בניתי אותו מן היסוד

העמסתי עליו נרטיביים ומיתוסים שאי אפשר להמציא

אולי רק בדמיון מודרך

כזה שקבור בכל מי שכל חייה שרדה 

כשאנחנו שורדים אין גבולות אין בלתי אפשרי כי אני לפחות ידעתי שאם משהו יתפרק לא יהיה אף אחד שיהיה שם

אז עשיתי הכול כדי שלא יתפרק 

כשהוא נכנס לחיי 

היה שם הכול, בעיקר כאוס

מהיום הראשון

וכאוס - אני מכירה

שנים שהייתי משוכנעת שאם אעשה הכול נכון הוא ירצה אותי כמו שאני רוצה אותו

היו תקופות שזה עבד ואני לא ידעתי את נפשי 

רק מי שיודע כמה אושר הוא חמקמק יוכל להזדהות עם ההבלחות שלו

שלו הגבר בסיפור שלי

ושל האושר

אבל הייתי צריכה לעבוד קשה כל כך גם כשעייפתי, גם כשלא היו בי כוחות לא ויתרתי

היום אני מבינה שלא ויתרתי על עצמי

על מה שמניע אותי

אם היתה טכנולוגיה שהיתה מסוגלת ללוות את האופן בו בניתי את הסיפור עליו בתוך הראש שלי

מישהו היה רושם על זה פטנט

בפרסום האחרון שלי הייתי בנקודה בה ראיתי כמו דמות חיצונית ולא שייכת את האמת

כל מה שהפכתי אותו להיות, כל אפיזודה, כל שיא וכל שפל, כל סופרלטיב אלוהי כל מניפולציה, כל התרסקות שהובילה לנקודת ההתחלה וחוזר חלילה

אני

הינדסתי

תוך כדי תנועה המלכתי אותו הפכתי אותו למלך

והוא היה נזק סביבתי שנקלע לסיפור של חיי

הפצע שלו פגש את שלי

וכל הזמן הזה כשחשבתי על נקמה היה לי כמו נשק סודי שאומר - אני המלכת אותו ואני יכולה לקחת לו את המלוכה

מסתבר שכמו שיונתן גפן כתב

אני הייתי האיש הכחול בסיפור של האיש הירוק

יש הסתברות לא קטנה שהוא בעצמו כתב את הסיפור של חייו בעצמו ואני הייתי דמות שהוא יצר

וככה היינו שני אנשים כל אחד בסיפור של האחר

היום אני יודעת שהדמות שלו קיימת בעיקר בראש שלי

נכון הוא היה חלק מכאב אדיר שהמעשים שלו הביאו לעולמי

הוא שאב ממני כל אנרגיה קטנה כגדולה

הוא חרא גדול

הוא בהחלט ידע מה אני רוצה וצריכה ובחר שלא לתת לי שוב ושוב

אני מניחה שהחטא הכי גדול שלו היה שהוא לא רצה בי ובידיעה וביודעין לא שחרר אותי

וככה הוא הזין את המפלצת שבי 

ואני כנראה את המפלצת שבו

סיפרתי את הסיפור יותר מידי טוב ועכשיו יש לי שתי אפשריות

לכעוס על עצמי - איך הרשיתי לכל הכאב הזה שהגיע דרך הדמות המרכזית שאני יצרתי להימשך כל כך הרבה זמן ?

שמישהו יציל אותי מעצמי ויגיד איך לא ראיתי את זה קודם, ואם פשוט הדחקתי שהרי אם אני יודעת ומבינה מאפשרת מה זה אומר עלי?

אז הפכתי אותו לאשם המרכזי (הוא אשם אבל לא המרכזי)

אני כועסת שיצרתי את הדמות הזו כדי להזין את הכאוס שעבורי מסתבר היום היה הדבר הכי קרוב לאהבה

האפשרות השניה

לכתוב סיפור חדש

הכעס על עצמי כרגע מוביל.......

עדיין לא בשלה כדי לעבד למילים את מה שקרה

יש מצב שאני בהתפכחות וזה משהו שחיכיתי לו המון זמן

זה לא מרגיש כמו משהו שיכולתי להגיע אליו בלי לעבור את הריסוק הטוטאלי של כל מה שאי פעם רציתי

מסתבר שאין קיצורי דרך

קודם צריך לטבוע בגועל עד ששום דבר לא יעלים אותו ורק אז יש סיכוי

הנני מכריזה בזאת על שיא הגועל

אני כאן להתייחס לכמה מיתוסים, אולי לשבירת קונספציה - זה הולך חזק בשנתיים האחרונות השבירה של הקונספציות

כל מיני כאלו שגולת הכותרת בהגדרתם את עצמם כשולטים היא לא יותר מלגיטימציה להיות חרא של בני אדם

כל מיני התנהגויות שמסדרות להם תחנות יציאה, או הפסקות יזומות, או היעלמויות כאלו ואחרות בחזות של : אני שולט

לא אתה לא יכול להיות היחיד שיחליט מתי מדברים

לא אתה לא יכול להיות היחיד שיחליט מתי נפגשים

לא אתה לא יכול להתקשר לכתוב לפנות בכל רגע שתבחר - ומנגד כל ניסיון תקשורת אליך יתוייג כ"אובססיביות"

אתה גם לא יכול לא להתקשר לא לפנות בזמן שאתה מן הסתם ממקבל או פחות נוח לך כי אתה נשוי כמה ימים/שבועות/חודשים ואז להבליח ואפילו לא להתייחס לחרפה הזו

אתה לא יכול כשמשהו מצריך ממך השקעה או גילוי ענין ב"צד השני" להכריז שאתה מחליט על מה מדברים ומתי

אתה לא יכול לא לקבוע עם "הצד השני" מראש בתואנה שככה זה וחלק מהקשר זה לחכות לך בלי לדעת מתי תגיע

אתה בטח לא יכול להגיד כקלף יציאה ממצב שבו אתה  מרגיש שאתה לא הגיוני או רציונאלי בעליל לפסוק שככה זה ! כי אתה שולט

אתה לא יכול לדרוש שלא יתקשרו אליך, יכתבו אליך בוואטס אפ מבלי שפנית וכל ניסיון כזה במיידי מתוגמל בהתעלמות וטיפול בשתיקה ללא הגבלת זמן

גם אם היא אומרת לך שהיא מסכימה לכל זה - אתה עדיין לא יכול

כי אז אתה פשוט חרא של בן אנוש

ולא אתה לא שולט

אתה מחפש קשר שבו יש לגיטימציה שהכול יתנהל כמו שנוח לך וכדי להפוך את זה לכשר אתה מכנה את עצמך כשולט.

בדיל הזה של יחסי שליטה יש שניים, הרי אתה לא יכול לשלוט אם הצד השני לא מאפשר לך

ולאחרונה יש טשטוש שלא רק שהגבולות בו לא ברורים הם פשוט לא קיימים.

זה מזכיר לי כאלו שמצטטים פתגמים כמו " לא טוב היות האדם לבדו, ומשמיטים את השורה שמגיעה מיד אחר כך - "אבל הוא לבדו בין כה וכה"

רוצה להגיד - אתם בוחרים את החלקים שנוחים לכם ומתמרנים עד לכדי אובדן הסיבה לשמה היתה ההתכנסות לקשר הזה מלכתחילה.

אגב זה נכתב לזכרים שמכנים עצמם שולטים אבל בהחלט מתייחס גם לשולטות שבוחרות להתנהג ככה

במקרה שלהן זה בדרך כלל תולדה של נשלטות שהתרסקו משולטים שגרמו להן לתסכול כל כך גדול עד שהן החליטו שהדרך שלהן לקבל מה שהן רוצות זה להכריז שהן שולטות

ואז הן מגדירות גבולות גזרה שכל מי שלא עומד בהן מיד מקבל הרחקה - כי עכשיו הן שולטות ולכן מותר להן הכול.

(וואללה עשו מהלימון לימונדה)

אם אתה לא מסוגל להביא את כל מה שגורם לזו שאיתך להרגיש שהיא מקבלת בברטר את מה שמגיע לה כדי שהיא תוכל להיות במימד שבו היא משחררת שליטה, ומעניקה אותה לך, תהיה מספיק כנה ישר והגון כדי לא להגדיר את עצמך שולט

אתה פשוט גבר שרוצה רק מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בדרך שהוא רוצה ובנקודה הזו אתה מוכר מיצג שווא

אני באופן אישי לא מתחברת להגדרות וגורסת שאני הכול מהכול

כתבתי כי אני מגלה בשיטוט כאן ש:

כל מה שאני מתמקדת בו כרגע, גדל בהתמדה

ולכן אני שמה לב על מה הפוקוס שלי

והחלטתי להפסיק לסחוב רגשות ישנים

לתוך חוויות חדשות

ואני בהחלט מוכנה לחוויות חדשות

לא זה לא מושג מעולם השליטה

מאז שאני ילדה יש בי רגישות קיצונית לחיות ננטשות

זה מחזה מטלטל

כתבתי כאן אחרי שתקופה לא כתבתי ונהיה דיאלוג עם משהי שמבין הרבה שכותבות כאן

הטקסטים שלה תמיד נשמעים לי מבית היוצר שלי

וזה העלה בי את הטקסט הזה:

כשאני מבינה שהוא לא בוחר בי
שוב ושוב ושוב
ולא חודלת מלרצות עוד יותר

ואז הוא חוצה עוד קו אדום
אפילו לא מתאמץ לעגל פינות או לרבע מעגלים

את לא לזוגיות - בלי להתבלבל
ככה כל כך הרבה שנים

נעלם מתעלם לא עונה טיפול בשתיקה
הקפאה הוא אוהב להגיד לי
את בהקפאה
או לחילופין בצינון

אין לי SAY

הוא יכול להתקשר תמיד, בכל סיטואציה
ניסיון שלי ליצירת תקשורת נתקל במיידי ב:
מה את לא מבינה?
מה לא ברור לך ?
בדיוק בגלל האובססיה שלך אני לא רוצה

לא רוצה
ושנים שהוא ממשיך ומגיע

הוא לא אשם!!!!!

כל פעם מחדש אני מכשכשת בזנב מתרגשת - הנה הוא כן רוצה, הנה הוא לא יכול בלעדיי, הנה הוא שוב פונה

זין

מי לא היה רוצה מישהי שהוא כל עולמה שרק מלראות איך היא מביטה בו הוא נוגע בשמיים
עף גבוה גבוה
בדיוק כמו אותו בלון אדום שכמעט והיה לי בידיים
 כשאני מביטה בו חומק

מתפעלת מיופיו עד שהוא נעלם 

נעים מאוד, אני מכורה

מכורה לכל מה שמרגיש דרמה מרגיש כאוס מרגיש בלתי אפשרי

תנו לי משהו שאני לא יכולה לקבל ואני על זה

זה הפורטה שלי

אלופת העולם בלהבין בדיוק את המצב ואת המציאות ואז לעשות את כל הטעויות האפשריות

החודש האחרון מלא בהתרחשויות של כמעט לקבל את מה שאני רוצה

ואז לגלות שאפילו לא חצי תאוותי בידי

ומה אם זה מה שאני ?

ומה אם זה הכי טוב שלי?

ומה אם אני לא יכולה להשלים עם זה ואני בשחזור של אותה תחושה של אין

אני לא יודעת אחרת זה ברור לי

אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות בתוך השבר כי זה מה שאני הכי טובה בו

וברגעים בהם נדמה לי שדברים מסתדרים אני לא יודעת או מסוגלת להנות מאחר וכל מה שעובר לי בכל נים נים זה שעוד רגע זה יילקח ממני

אני מיד מגייסת את העבר ואת החוויות שמרכיבות את פסיפס חיי כהוכחה ניצחת שלא יכול להיות שדברים יסתדרו

יש לי זיכרון עמום שלי אולי בת 10 יום הולדת, מקבלת בלון אדום כזה גדול 

אני מושיטה את היד לקחת אותו מפספסת את החוט אליו הוא היה קשור והבלון מתרומם ומתרחק

זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום

זה רק חידד בי את התחושה שכולם משקרים

אבל היי

מה אני עושה עם ההבנה הזו שאני משקרת לעצמי

לפני שבועיים התעוררתי לידו שוב

אחרי שהבטחתי לעצמי שלא עוד

היה עוד

והסטטוס קוו לא זז מילימטר

נפגשים כשהוא רוצה

כל פניה ממני היא לא פחות מאובססיה ועל כך אין דיון זו פסיקה שאין עליה עוררין

לא תהיה בנושא זה וועדת חקירה משום סוג

בלילה כשהבטתי ובדקתי שהוא אכן שם היה לי התקף שגרם לי לשמוע את השעון בתוך הלב שלי

כמו מבשר שכשיגע הבוקר הוא ישוגר שוב לעולם שאני לא חלק ממנו

אמרתי כמו מנטרה : העיקר לראות אותו להריח אותו להרגיש אותו על השאר אני אתגבר- בלב אמרתי

שיקרתי

לעצמי

שוב

חיפשתי לשחרר עכבות

לשחרר תקיעות מחשבתית

הגעתי לסרט הזה

גיליתי שם אוננות מזוקקת

המבט על הפנים  שלהן בזמן האוננות

התנועה של האגן 

ניתן ממש לחוות את העונג זה עובר מסך

והרפיון גוף שלהן ברעי הגמירה

וואוו

דמיינתי עצמי כדמות שלמטה בשני המקרים

מנסה למצוא דמות מחיי שאולי תוכל להיות בתפקיד האישה שלמעלה

לא מצאתי

ועדיין הגעתי לגמירה אדירה

משוחררת ממחשבות - נטו אורגזמה

עונג שישי

משתפת אתכם

כמעט תמיד אני לובשת שחור

משהו בשחור מייצר בי אור

אבל ממש

אני מרגישה שמוקרן ממני צבע דווקא דרך השחור

כן כן זה מפלט של לא מעט נשים שמרגישות שזו הסוואה לעודף המשקל

גם אצלי זה התחיל ככה

ועדיין תמיד אני מרגישה לעצמי קצת פחות גדולה כשאני בשחור, אני לא נאבקת בזה זה נעים לי

פה ושם אני לובשת משהו צבעוני

אבל השחור הוא הצבע שלי

לא מזמן צילמתי סלפי (נשאיר את הנסיבות לכך עלומות)

זה היה ספונטני לא מחושב

ובלי לתכנן פתאום הנה אני בוורוד מתועדת

בהתחלה התכחשתי... התעלמתי... מידי פעם הצצתי שוב

זה לא רק הורוד

היה שם משהו אחר, הספונטניות שלא מאפיינת אותי, השיער שלא היה מסודר, הזווית הלא מחמיאה לחזה שלא "ארוז"

ואני בטוב עם זה

כן אני יודעת זה עלוב, זה פתטי, אני נלחמת בעצמי עם כל מה שיש לי

אבל ככה מרגישה

ואולי חיים פעם אחת

וצריך לקחת את כל מה שיוצר אושר ועונג

יודעת שזה יעורר תחושת: מה היא לא מבינה

לא אכפת לי

אם יהיה לי עצוב כי תלך שוב איתה

אחכה שתשוב כמו זריחה בעיתה

אם יהיה שוב נדמה כי רחקת מאוד

והלב יתכהה יאמין קצת פחות

עוד ארצה כי תשוב סף ביתי לעבור

אחכה שוב ושוב שאולי תחזור

אחכה שתשוב כמו סיפור אגדה

כמו ירח כסוף וזקן שידע

ותאמר לי תודה שנשארת וחיכית

למרות העובדה שלא פעם בכית

על אף העובדה שכולם לך אמרו

הוא אוהב רק אותה לחשו ודקרו

אחכה שתשוב מאוהב כמו שיכור

אל חיקי הקשוב מרוחץ וטהור

ועד אז מול כולם אתיפייף בחוצות

אוהב פה ושם

ואמשיך לחכות