רובנו עוטים מסכה כמעט קבועה ביוצאנו את מפתן הבית
לפחות אני מקפידה לייצר הפרדה מלאה בין עולמי המכונה "נורמלי" לבין הגחמות שחיות בי
את הגחמות האלו הכרתי במעומעם עד שהיה אחד שנכנס לחיי וכמו שפך אור
נתן לדברים שם, כתובת, ומשמעות
לעולם אגב אוקיר לו תודה על כך
עד היום הוא מזהה בי דברים כמו רנטגן
בזמן האחרון אני מגלה שיש עוד מסכה שאיכשהו אנחנו עוטים על המסכה המובנית
ובזכותה אנחנו יכולים לחוות שחרור אמיתי מהמחשבות ולאפשר לתשוקות לפרוץ
זה כל כך מוזר שכדי להשתחרר באמת עוטים מסכה
שמלכתחילה יושבת על אחת שכבר נמצאת שם
היא כל כך הרבה שנים שם עד שאדם כלל איננו מודע לקיומה
הוא פשוט התרגל אליה
זה כמו הרגל שהופך לטבע
אנחנו לא באמת יודעים להיות אנחנו ומשתמשים במסכות שונות למצבים שונים
הגעגוע שכובש אותי היום אני מבינה הוא לעצמי
נטולת מסכה
וחווית שחרור
הכלה
ומיצוי מקסימאלי
מחכה לאחד שלצידו לא יהיה צורך במאומה
להיות אני
ושזה יעבוד