כותבת אותי ,

עדיין לא בשלה כדי לעבד למילים את מה שקרה

יש מצב שאני בהתפכחות וזה משהו שחיכיתי לו המון זמן

זה לא מרגיש כמו משהו שיכולתי להגיע אליו בלי לעבור את הריסוק הטוטאלי של כל מה שאי פעם רציתי

מסתבר שאין קיצורי דרך

קודם צריך לטבוע בגועל עד ששום דבר לא יעלים אותו ורק אז יש סיכוי

הנני מכריזה בזאת על שיא הגועל

אני כאן להתייחס לכמה מיתוסים, אולי לשבירת קונספציה - זה הולך חזק בשנתיים האחרונות השבירה של הקונספציות

כל מיני כאלו שגולת הכותרת בהגדרתם את עצמם כשולטים היא לא יותר מלגיטימציה להיות חרא של בני אדם

כל מיני התנהגויות שמסדרות להם תחנות יציאה, או הפסקות יזומות, או היעלמויות כאלו ואחרות בחזות של : אני שולט

לא אתה לא יכול להיות היחיד שיחליט מתי מדברים

לא אתה לא יכול להיות היחיד שיחליט מתי נפגשים

לא אתה לא יכול להתקשר לכתוב לפנות בכל רגע שתבחר - ומנגד כל ניסיון תקשורת אליך יתוייג כ"אובססיביות"

אתה גם לא יכול לא להתקשר לא לפנות בזמן שאתה מן הסתם ממקבל או פחות נוח לך כי אתה נשוי כמה ימים/שבועות/חודשים ואז להבליח ואפילו לא להתייחס לחרפה הזו

אתה לא יכול כשמשהו מצריך ממך השקעה או גילוי ענין ב"צד השני" להכריז שאתה מחליט על מה מדברים ומתי

אתה לא יכול לא לקבוע עם "הצד השני" מראש בתואנה שככה זה וחלק מהקשר זה לחכות לך בלי לדעת מתי תגיע

אתה בטח לא יכול להגיד כקלף יציאה ממצב שבו אתה  מרגיש שאתה לא הגיוני או רציונאלי בעליל לפסוק שככה זה ! כי אתה שולט

אתה לא יכול לדרוש שלא יתקשרו אליך, יכתבו אליך בוואטס אפ מבלי שפנית וכל ניסיון כזה במיידי מתוגמל בהתעלמות וטיפול בשתיקה ללא הגבלת זמן

גם אם היא אומרת לך שהיא מסכימה לכל זה - אתה עדיין לא יכול

כי אז אתה פשוט חרא של בן אנוש

ולא אתה לא שולט

אתה מחפש קשר שבו יש לגיטימציה שהכול יתנהל כמו שנוח לך וכדי להפוך את זה לכשר אתה מכנה את עצמך כשולט.

בדיל הזה של יחסי שליטה יש שניים, הרי אתה לא יכול לשלוט אם הצד השני לא מאפשר לך

ולאחרונה יש טשטוש שלא רק שהגבולות בו לא ברורים הם פשוט לא קיימים.

זה מזכיר לי כאלו שמצטטים פתגמים כמו " לא טוב היות האדם לבדו, ומשמיטים את השורה שמגיעה מיד אחר כך - "אבל הוא לבדו בין כה וכה"

רוצה להגיד - אתם בוחרים את החלקים שנוחים לכם ומתמרנים עד לכדי אובדן הסיבה לשמה היתה ההתכנסות לקשר הזה מלכתחילה.

אגב זה נכתב לזכרים שמכנים עצמם שולטים אבל בהחלט מתייחס גם לשולטות שבוחרות להתנהג ככה

במקרה שלהן זה בדרך כלל תולדה של נשלטות שהתרסקו משולטים שגרמו להן לתסכול כל כך גדול עד שהן החליטו שהדרך שלהן לקבל מה שהן רוצות זה להכריז שהן שולטות

ואז הן מגדירות גבולות גזרה שכל מי שלא עומד בהן מיד מקבל הרחקה - כי עכשיו הן שולטות ולכן מותר להן הכול.

(וואללה עשו מהלימון לימונדה)

אם אתה לא מסוגל להביא את כל מה שגורם לזו שאיתך להרגיש שהיא מקבלת בברטר את מה שמגיע לה כדי שהיא תוכל להיות במימד שבו היא משחררת שליטה, ומעניקה אותה לך, תהיה מספיק כנה ישר והגון כדי לא להגדיר את עצמך שולט

אתה פשוט גבר שרוצה רק מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בדרך שהוא רוצה ובנקודה הזו אתה מוכר מיצג שווא

אני באופן אישי לא מתחברת להגדרות וגורסת שאני הכול מהכול

כתבתי כי אני מגלה בשיטוט כאן ש:

כל מה שאני מתמקדת בו כרגע, גדל בהתמדה

ולכן אני שמה לב על מה הפוקוס שלי

והחלטתי להפסיק לסחוב רגשות ישנים

לתוך חוויות חדשות

ואני בהחלט מוכנה לחוויות חדשות

לא זה לא מושג מעולם השליטה

מאז שאני ילדה יש בי רגישות קיצונית לחיות ננטשות

זה מחזה מטלטל

כתבתי כאן אחרי שתקופה לא כתבתי ונהיה דיאלוג עם משהי שמבין הרבה שכותבות כאן

הטקסטים שלה תמיד נשמעים לי מבית היוצר שלי

וזה העלה בי את הטקסט הזה:

כשאני מבינה שהוא לא בוחר בי
שוב ושוב ושוב
ולא חודלת מלרצות עוד יותר

ואז הוא חוצה עוד קו אדום
אפילו לא מתאמץ לעגל פינות או לרבע מעגלים

את לא לזוגיות - בלי להתבלבל
ככה כל כך הרבה שנים

נעלם מתעלם לא עונה טיפול בשתיקה
הקפאה הוא אוהב להגיד לי
את בהקפאה
או לחילופין בצינון

אין לי SAY

הוא יכול להתקשר תמיד, בכל סיטואציה
ניסיון שלי ליצירת תקשורת נתקל במיידי ב:
מה את לא מבינה?
מה לא ברור לך ?
בדיוק בגלל האובססיה שלך אני לא רוצה

לא רוצה
ושנים שהוא ממשיך ומגיע

הוא לא אשם!!!!!

כל פעם מחדש אני מכשכשת בזנב מתרגשת - הנה הוא כן רוצה, הנה הוא לא יכול בלעדיי, הנה הוא שוב פונה

זין

מי לא היה רוצה מישהי שהוא כל עולמה שרק מלראות איך היא מביטה בו הוא נוגע בשמיים
עף גבוה גבוה
בדיוק כמו אותו בלון אדום שכמעט והיה לי בידיים
 כשאני מביטה בו חומק

מתפעלת מיופיו עד שהוא נעלם 

נעים מאוד, אני מכורה

מכורה לכל מה שמרגיש דרמה מרגיש כאוס מרגיש בלתי אפשרי

תנו לי משהו שאני לא יכולה לקבל ואני על זה

זה הפורטה שלי

אלופת העולם בלהבין בדיוק את המצב ואת המציאות ואז לעשות את כל הטעויות האפשריות

החודש האחרון מלא בהתרחשויות של כמעט לקבל את מה שאני רוצה

ואז לגלות שאפילו לא חצי תאוותי בידי

ומה אם זה מה שאני ?

ומה אם זה הכי טוב שלי?

ומה אם אני לא יכולה להשלים עם זה ואני בשחזור של אותה תחושה של אין

אני לא יודעת אחרת זה ברור לי

אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות בתוך השבר כי זה מה שאני הכי טובה בו

וברגעים בהם נדמה לי שדברים מסתדרים אני לא יודעת או מסוגלת להנות מאחר וכל מה שעובר לי בכל נים נים זה שעוד רגע זה יילקח ממני

אני מיד מגייסת את העבר ואת החוויות שמרכיבות את פסיפס חיי כהוכחה ניצחת שלא יכול להיות שדברים יסתדרו

יש לי זיכרון עמום שלי אולי בת 10 יום הולדת, מקבלת בלון אדום כזה גדול 

אני מושיטה את היד לקחת אותו מפספסת את החוט אליו הוא היה קשור והבלון מתרומם ומתרחק

זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום

זה רק חידד בי את התחושה שכולם משקרים

אבל היי

מה אני עושה עם ההבנה הזו שאני משקרת לעצמי

לפני שבועיים התעוררתי לידו שוב

אחרי שהבטחתי לעצמי שלא עוד

היה עוד

והסטטוס קוו לא זז מילימטר

נפגשים כשהוא רוצה

כל פניה ממני היא לא פחות מאובססיה ועל כך אין דיון זו פסיקה שאין עליה עוררין

לא תהיה בנושא זה וועדת חקירה משום סוג

בלילה כשהבטתי ובדקתי שהוא אכן שם היה לי התקף שגרם לי לשמוע את השעון בתוך הלב שלי

כמו מבשר שכשיגע הבוקר הוא ישוגר שוב לעולם שאני לא חלק ממנו

אמרתי כמו מנטרה : העיקר לראות אותו להריח אותו להרגיש אותו על השאר אני אתגבר- בלב אמרתי

שיקרתי

לעצמי

שוב

חיפשתי לשחרר עכבות

לשחרר תקיעות מחשבתית

הגעתי לסרט הזה

גיליתי שם אוננות מזוקקת

המבט על הפנים  שלהן בזמן האוננות

התנועה של האגן 

ניתן ממש לחוות את העונג זה עובר מסך

והרפיון גוף שלהן ברעי הגמירה

וואוו

דמיינתי עצמי כדמות שלמטה בשני המקרים

מנסה למצוא דמות מחיי שאולי תוכל להיות בתפקיד האישה שלמעלה

לא מצאתי

ועדיין הגעתי לגמירה אדירה

משוחררת ממחשבות - נטו אורגזמה

עונג שישי

משתפת אתכם

כמעט תמיד אני לובשת שחור

משהו בשחור מייצר בי אור

אבל ממש

אני מרגישה שמוקרן ממני צבע דווקא דרך השחור

כן כן זה מפלט של לא מעט נשים שמרגישות שזו הסוואה לעודף המשקל

גם אצלי זה התחיל ככה

ועדיין תמיד אני מרגישה לעצמי קצת פחות גדולה כשאני בשחור, אני לא נאבקת בזה זה נעים לי

פה ושם אני לובשת משהו צבעוני

אבל השחור הוא הצבע שלי

לא מזמן צילמתי סלפי (נשאיר את הנסיבות לכך עלומות)

זה היה ספונטני לא מחושב

ובלי לתכנן פתאום הנה אני בוורוד מתועדת

בהתחלה התכחשתי... התעלמתי... מידי פעם הצצתי שוב

זה לא רק הורוד

היה שם משהו אחר, הספונטניות שלא מאפיינת אותי, השיער שלא היה מסודר, הזווית הלא מחמיאה לחזה שלא "ארוז"

ואני בטוב עם זה

כן אני יודעת זה עלוב, זה פתטי, אני נלחמת בעצמי עם כל מה שיש לי

אבל ככה מרגישה

ואולי חיים פעם אחת

וצריך לקחת את כל מה שיוצר אושר ועונג

יודעת שזה יעורר תחושת: מה היא לא מבינה

לא אכפת לי

אם יהיה לי עצוב כי תלך שוב איתה

אחכה שתשוב כמו זריחה בעיתה

אם יהיה שוב נדמה כי רחקת מאוד

והלב יתכהה יאמין קצת פחות

עוד ארצה כי תשוב סף ביתי לעבור

אחכה שוב ושוב שאולי תחזור

אחכה שתשוב כמו סיפור אגדה

כמו ירח כסוף וזקן שידע

ותאמר לי תודה שנשארת וחיכית

למרות העובדה שלא פעם בכית

על אף העובדה שכולם לך אמרו

הוא אוהב רק אותה לחשו ודקרו

אחכה שתשוב מאוהב כמו שיכור

אל חיקי הקשוב מרוחץ וטהור

ועד אז מול כולם אתיפייף בחוצות

אוהב פה ושם

ואמשיך לחכות

שיש לי שתי אפשרויות

לשרוד בג'ונגל

או ללמוד את החוקים בגן חיות

מצד אחד לשרוד אני שורדת מתוך שינה

וגן חיות, יש שם יותר מידי חוקים

מעולם לא התאמתי למסגרות

אפילו לא חיכיתי שיזרקו אותי... מהמסגרות

מלכתחילה אפילו לא ניסיתי להתקבל

זה לא פוסט רחמים עצמאיים, או קורבנות

הרגע הבנתי איזה ברת מזל אני 

מה שאני שורדת

זה סך כל החוויות שנכנסתי אליהן בלי לדעת את החוקים

ואז איכשהו תמיד הצלחתי להגיע לצד השני של הנהר

מישהו ניסה להסביר לי שאני מבלבלת אהבה עם כאוס

אז מי שלא חווה כאוס

לעולם לא ידע  מה עוצמת הרגשות שאי פעם הוא היה יכול   להרגיש

ואני הרגשתי

הכי בעולם

רק שעכשיו אני צריכה להבין שהכאוס היה מדהים

וממכר

ואני מתגעגעת למה שהוא הביא לחיי

הכאוס

וגם הוא

רובנו עוטים מסכה כמעט קבועה ביוצאנו את מפתן הבית

לפחות אני מקפידה לייצר הפרדה מלאה בין עולמי המכונה "נורמלי" לבין הגחמות שחיות בי

את הגחמות האלו הכרתי במעומעם עד שהיה אחד שנכנס לחיי וכמו שפך אור

נתן לדברים שם, כתובת, ומשמעות

לעולם אגב אוקיר לו תודה על כך

עד היום הוא מזהה בי דברים כמו רנטגן

בזמן האחרון אני מגלה שיש עוד מסכה שאיכשהו אנחנו עוטים על המסכה המובנית

ובזכותה אנחנו יכולים לחוות שחרור אמיתי מהמחשבות ולאפשר לתשוקות לפרוץ

זה כל כך מוזר שכדי להשתחרר באמת עוטים מסכה

שמלכתחילה יושבת על אחת שכבר נמצאת שם

היא כל כך הרבה שנים שם עד שאדם כלל איננו מודע לקיומה

הוא פשוט התרגל אליה

זה כמו הרגל שהופך לטבע

אנחנו לא באמת יודעים להיות אנחנו ומשתמשים במסכות שונות למצבים שונים

הגעגוע שכובש אותי היום אני מבינה הוא לעצמי

נטולת מסכה

וחווית שחרור

הכלה

ומיצוי מקסימאלי

מחכה לאחד שלצידו לא יהיה צורך במאומה

להיות אני

ושזה יעבוד