כותבת אותי ,

עוד גישוש ועוד ניסיון 

הם אומרים לי : מה הפייסבוק שלך ? 

עוד לפני שגילו לי את שמם האמיתי ( יש להם שם במה ) 

אולי נתחיל מהבייסיק כמו איך קוראים לך וכמה מילים שתבחר לשתף , אני תוהה ואז מקלידה את המחשבה. 

תרשמי מספר הוא מקליד מהצד השני , נתכתב שם …

למה להתכתב אני שואלת בוא נדבר …

מה המספר שלך אני שואלת

הפסקה

ואז … אכזבת אותי

לא פייסבוק, רוצה שיחה קולית….

לא מתאימה לי הסודיות הוא ממשיך להקליד מתוך האנונימיות שלו

ואני מבינה שזה עוד ורסיה של כלום ושום דבר

מחייכת

נוכח המניפולציה של ״אכזבת אותי״

וממשיכה

עד שתבוא

מספרת לעצמי שזה זמני ותיכף עובר

במודעות מלאה לכך שהזמני הוא הדבר הכי קבוע בחיי

ובתור שכזה הכול נראה כל כך ארעי

לא מבינה אנשים עושים שינויים בלתי הפיכים בכזו שלמות והשלמה

שהרי אני כבר מתלבטת עוד מעט חודש לגבי מראה חדשה הביתה כשכל מה שמטריד אותי איך אסגור את החור בקיר כשאעזוב

אז אני בתפיסה של זמני

הכול זמני

חוץ מהגעגוע שלי אליך

ככה

עומד בגרון, חתיכה של זיכרון

לא יכולה לבלוע

לא יכולה להקיא

בדיוק כמו את הפרוסה של ארוחת הערב שאכלתי כי הרעב זקף ראשו

וכל מה שהרגשתי

היה בלאגן בבטן

ובלאגן גדול עוד יותר בראש

והלב, הלב שלי פועם באופן מלאכותי, מתגעגע להרגיש את כל הדברים שכל כך אהבתי בי 

כשהיית

יש ביטוי כזה- להמתיק סוד

תהרגו אותי לא מצליחה להבין את חיבור המילים

מניסיון סוד חדל להיות כזה ברגע ששוחרר לחלל העולם

לא משנה כמה אני סומכת

לא משנה כמה הבטיחו 

בסוף

הוא יוצא

סוד יכול להיות רק שלי

אני לאחרונה מוצפת סודות, קטנים כאלו

לא כולם משמעותיים ומשני תודעה או  עולם

אבל עבורי הם מחוללי אינטימיות פנימית שעצם המחשבה לחלוק אותם בעיקר מוציאה אותי מאיזון

אז אולי להמתיק סוד זה כשזה אצלי SYSTEM 

המתיקות מתנקזת לתחושת הרוגע שמגיעה מההבנה שאני לעולם אהיה הבעלים הבלעדיים של הסודות

בפאתי הזיכרונות שלי נמצאים שבבים של שאריות

מהמילים

הריחות

ההבזקים של כל הדברים שחוויתי רק איתך

חלקם היו קסומים

היו בם גם כאלו שחרטו בי בהלת עולם

מסתובבת בחלל שהוא הבית שלי ואתה באופן פרוע מגיח מכל זוית באופן הכי מפתיע

למרות שלא היית כאן כל כך הרבה זמן.

יהיו אלו שיגידו שאלו רק קירות

אבל אני מבינה שאני לא יכולה עוד להיות כאן

כן אתה נמצא על לוח ליבי

משם אני לא אוכל להתנתק

שם מה שנדרש זה לשחרר את האחיזה שלי

בך

קפוצה , עומדת על המשמר , נחרדת מלהרפות וזה כל כך מעייף, 

ואין שום דבר ואף אחד שיכול לשכנע אותי 

שיכול להרגיע אותי

שיכול להבטיח לי

שאם אשחרר

התהום שתחתיי והואקום שאליו אשאב לא נמצאים רק בראש שלי

היום שלי מתחבר אל תוך הלילה שכמו מזרים לי אוויר לנשימה שתמיד עם עלות השחר הופכת שוב להיות כבדה. 

לפעמים בא לי לבקש מרופא מרשם עם המינון המדויק לי כל כך שלך כדי גם אם לרגעים מתוקים אהיה כמו כולם. 

כי הלב שלי רוצה לנוח

ומגיע לו לשמוח

ככה הוא כתב לי

אני יודעת שכתבתי על זה אני יודעת שאחרות כתבו על זה

אני יודעת שזה לא ישתנה

פרופיל ריק

פונה

ויש לו כל מיני שאלות, דברם שהוא רוצה לדעת

הוא באופן אישי לא מצא לנכון להשקיע בכרטיס כי הוא לא הרבה כאן - ככה הוא אמר

והוא והוא והוא

בשוטף אני לא עונה, מתעלמת, אשכרה סיקרן אותי לשמוע פעם אחת תשובה כנה ועניינית לזה שאנשים לא קוראים את הכרטיסים

או שכן קוראים ושמים זין

או שסתם עושים העתק הדבק

הכי מהמם היה כשהוא כתב לי חלאס להאשים

זה אתר שיש בו המון נשים מדהימות שגבר תפוס/נשוי זה בול מה שמסתדר להן ועונה על הצרכים שלהן

לא יודעת אם הוא יקרא את זה עושה רושם שהוא לא מתעכב על התוכן, אולי אחרי חילופי המילים הוא יחדל

כתבתי והצחקתי את עצמי

בכל פעם שאני מהרהרת אולי משהו בי כבה

כי אני לא מרגישה כלום

אני נכנסת לוואטסאפ רואה שהוא מחובר וכל מערכות הגוף שלי משתוללות

כמו גנרטור לשעת חירום

משחררת

אומרת בדיוק מה אני לא רוצה

מה אני רוצה

כמעט כולם מוותרים

בסוף יישאר הנכון

זו לא הזמנה לא לוותר

זה הכי לא מה שאני מבקשת

אם היה עוזר לי לבקש הייתי שוב כותבת שנשואים או פרודים או פוליאמורים זה חסר תוחלת

אבל מסתבר שהם לא טורחים לכבד גבולות

והנה כתבתי את זה שוב :)

בחניה .. בכניסה לעבודה בחניון

מכוניות מסתערות קרב אחרון לג׳ונגל שצולחת כל בוקר על הכביש

מאתרת את המסכה שעוטה על פני כדי שא אחד לא יידע או ינחש

מתרכזת

מכווצת

נצמדת למושב באוטו

מרגישה את הגירוי בבטן התחתונה מביטה במראה מבט אחרון 

משחררת 

את האנרגיה הרוחשת בי

שחרור של בוקר