אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כותבת אותי ,

כותבת אותי שולחת את המילים שלי משחררת אותן והן הופכות עצמאיות , אולי הן ימצאו אותך אולי אתה דרכן תמצא אותי . לא מתכננת כלום לא מבטיחה מאומה אתה שם ?
בין לבין מתמסרת לאישה המתאימה
לפני יום. 24 בנובמבר 2024 בשעה 7:06

אני לא טובה במסגרות, אף פעם לא הייתי ואף אחד לא יכניס אותי לקופסא

אבל הוא אין לו גבולות

בכל מה שקשור אלי אין לו גבולות

מה שכן גיליתי חוקיות שככל שאני צריכה ביטחון ווודאות, כך הוא מייצר לי קרקע לא יציבה

 

בכל מה שקשור אליו אני משולה לאדם בשדה מוקשים וכל צעד מחושב ככל שיהיה יכול להפעיל את הבום

נכון לשניה הזו אני לא יכולה לזוז הגבולות שלו לא אפשריים

המורכבות היא שאני גם לא יכולה ללכת אחורה, שם כנראה נמצא הגבול שאני מתחתי לעצמי

והשמדה עצמית זה לא סקסי בעליל

 

אז אני אולי לא טובה בגבולות, אבל אני כל כך מורגלת ומיומנת בריקוד הזה מולו עד שאני הופכת לצייתנית מבלי שאפילו ניתנה ההוראה

 

מסתמן שאני יודעת הכול ולא יודעת כלום

 

 

 

לפני 3 ימים. 21 בנובמבר 2024 בשעה 20:21

 

מסע של חיים אליך

חיים של דאייה אל כל מה שאתה מביא למרחב לבי, לגבולות שחשבתי שיש לי ומוססת ועדיין ממוסס מבלי להתאמץ

הביאו אותי לדרך חתחתים שמובילה אותי אל עונג מהול בכאב

כאב של געגוע גם כשאתה כאן נוכח המחשבה שאולי תחדל להיות

 

ובלילה שהיה, כפות ידיך שבמגע אגבי טיילו על גופי סיפרו לי את כל הסיפור

כשעמדנו צמודים נשאבים למוסיקה שתמיד מלווה את המפגשים שלנו והגוף שלנו  זז בסינרגיה 

והסטת את מבטי לעדשת המצלמה שהנציחה את הרגע שרק בבוקר שאחרי בהביטי בתמונות בסרט שצילמת יכולתי וזכיתי ולראות

איך אנחנו נראים ולא רק בתוך הראש שלי

 

ומה אם תלך ???

 

 

חשמל זורם בכפות ידיך
אהוב אותי חלש
אהוב אותי בכפות ידיך
ככה לאט נואש.

לאט בכפות ידיך
לחי, צוואר, כתף
אהוב אותי בכפות ידיך
ככה לאט, לאט לוטף.

חשמל זורם בכפות ידיך
מותן ירך וגב
אהוב אותי במשעול שפתיך
ככה לאט עכשיו.

רעב בכפות ידיך
כפור בכפות רגלי
אהוב אותי במסע אליך
ככה לאט, לאט אלי.

כך לאט, לאט, לאט
אהוב אותי
כך לאט, לאט, לאט
אהוב אותי
כך בכפות ידיך
לחי, צוואר, כתף
אהוב אותי במסע אליך
תן לי יותר ועוד, ועוד, ועוד.
 
 
 

לפני 6 ימים. 19 בנובמבר 2024 בשעה 6:24

עוד תלכי בשדה

ומותר ומותר לאהוב

 

הולכת אלי

 

 

 

ו

לפני שבוע. 17 בנובמבר 2024 בשעה 19:00

 

נמאס לי לנסות להגדיר את מה שאני מרגישה

נמאס לי לתרץ לעצמי

מסתבר שאני מבינה מהר כשמסבירים לי לאט

 

יודעת הכול - אנשים טובים שמנסים לנער אותי להציל אותי מעצמי לא מבינים דבר אחד

 

הלב שלי רוצה

הרגש עצום

וכנראה שהרגש העוצמתי הזה מנטרל כל ניסיון לעצור את השייכות הזו שממגנטת אותי אליו שוב ושוב ושוב

 

אני רוצה להרגיש שאני איתו שלו

כואב לי כל פעם שהוא מתרחק

ולא רק מרחק פיזי

אני נעה ונדה על קרקע רעועה שהאיזון בה לא קיים

 

וכל מה שמפיג את הכאב זו האפשרות שעוד פעם אראה אותו

שום דבר אחר לא יפתור את הפלונטר הזה של לב שרוצה את זה שבא והולך

 

אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על החגיגה
כבר שבוע וחצי לא ראיתי אותך
אתה לא רציני, אתה נעלם לי כל פעם
כבר התרגלתי אני כמעט אדישה

אתה בא והולך
אתה לא נשאר
ואי אפשר לקבוע איתך שום דבר
אתה בא והולך
אתה לא נשאר
אם אתה לא חבר אל תבוא יותר

אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על ההצגה
כבר יבשו דמעותי כבר כמעט נרגעתי
אתה לא אמיתי, אתה לא בשבילי
עוד לילה חיכיתי לך לשווא

אתה בא והולך...

אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על החגיגה
כבר שבוע וחצי לא ראיתי אותך

 

 

לפני שבוע. 14 בנובמבר 2024 בשעה 6:12

בלב שלי תודה ענקית על החוויה זו של להיות איתו גם כשהוא לא כאן

שוב אני יודעת מה מתרחש 

הרציפות הזו שמייצרת לי שקט בראש עם כל סימן שהוא מפזר לי כמו פירורי הלחם של עמי ותמי

לשמוע את הצחוק שלו ולדמיין את החיוך שלו דרך הטלפון ולדעת שאני זו שמביאה אותו לשם

 

החלטתי לנסות לא לחשוב מה יקרה אם הוא ילך

בינתיים הוא כאן

אין אושר כזה

 

עטפתי אותו הבוקר לקראת יום חשוב שלו

שחררתי אותו לעולם, בביטחון והבטחתי לו שהדברים  יקרו בדיוק כמו שהוא צריך

 

ואמרתי לו תודה

על פעימות הלב שלי שקצת חושש אבל הרבה מזכיר לי כמה הוא מדייק אותי

 

לפני שבוע. 13 בנובמבר 2024 בשעה 6:20

לאחרונה הוא בסביבה, כל כך מוכר במקום שתמיד היה שלו שתמיד שמור לו

וזה מרגיש הכי טבעי בעולם להביט בו כשהוא ישן

שוב השיחות שכל כך התגעגעתי אליהן, שעות של התכתבויות, שבסופן שיחת טלפון שלא נגמרת

 

משהו בו הכי מרגיש נכון, כל מה שזכרתי מעולמנו הישן כשהא בדיוק אותו אחד אבל חדש

ואני שוב חלק מחייו בדרך שהוא מתווה

שומרת על הגבולות נזהרת לא לחצות אותם, מרגישה על עננים להינות מזה שהוא בראש שלי

וגם פה מולי

 

הוא לא אומר מה אסור ומה מותר אני פשוט יודעת, כי הוא זורם לי בדם ומשתלב בקצב הנשימות שלי 

יום אחד פתאום הוא יילך בלי שאדע מה גרם לזה

וזה יהיה כאב ישן אבל חדש

זה יכאב בעצמות

 

אבל בינתיים הוא כאן, גבר ישן חדש

שמכיר בי הכול וגורם לי לאהוב את הבלאגן שהוא מייצר לי את התחושה המוכרת של אוויר שלא נכנס אבל מהסיבות הטובות

והמילים המלטפות שלו שכל כך הרבה זמן לא היו ושוב  נותנות FIGHT ראוי לזרועות החזקות שלו כשהוא עוטף את כולי עד שכואב 

כואב שמח

שרק הוא גורם לי להכיל

כאב של הגבר הישן חדש הזה

 

 

 

לפני שבוע. 12 בנובמבר 2024 בשעה 5:09

לא יודעת מתי אולי עוד מעט אולי עוד קצת ואתה תלך

ואז מי יחבק אותי ככה

ככה שאני מרגישה את החיבוק גם אם אתה בכלל לא כאן 

איזה מזל שאצלי בראש אתה תמיד כאן

שאתה תמיד יודע

מה אני צריכה גם אם אני לא מקבלת

לפני שבועיים. 11 בנובמבר 2024 בשעה 5:52

בעיקר בראש שלי

מנהל אותי בלי לעשות כלום

אתה פשוט מביט בי

ואני נושמת

לפני שבועיים. 9 בנובמבר 2024 בשעה 9:48

לפני יומיים תהיתי איך יכול להיות שהוא לא רואה

הרי אני מרגישה את המבט שלו גם כשהוא לא כאן

 

ראיתי אותו

יותר חשוב הוא ראה אותי... עמדתי מולו, ישבתי לידו, שכבתי לידו, הרגשתי אותו

וכל הזמן הזה ראיתי את המבט שלו

אני בכזה HIGH

שלנחות ממנו יהיה כואב אבל כואב שיכלה את האוויר שסביבי

 

ועדיין היה שווה

אבל זהו די

פעם אחרונה

אני חייבת להפסיק עם זה

לפני שבועיים. 7 בנובמבר 2024 בשעה 5:58

יש לו עיניים שיודעות הכול

אז איך לא רואה ?