שבועיים ברציפות היא לא הגיע לחוג ריקוד אחרי המפגש שלנו ולמרות שבימים של קורונה יש מיליון סיבות אחרות תיארתי לי שזה קשור לזה שהמפגש שהיה לנו בטח היה מוזר בשבילה זה מאוד הגיוני
אני לא התקשרתי ולא ניסיתי ליצור קשר האמת שגם אני לא ידעתי איך להתנהג ומה להגיד -אני לא מחפשת משהו רציני יותר משהו של כיף התפרקות ואני לא יודעת אם היא הבנאדם הנכון לזה
בשיעור האחרון היו מבטים ככה דרך המראה וכשסיימנו את השיעור היא יזמה שנעשן יחד כמו תמיד. בהתחלה דברנו על השיעור ואז משום מקום היא אמרה שמה שהיה ביננו לא יוצא לה מהראש והיא חשבה שאם יעבור זמן היא תפסיק לחשוב על זה אבל היא לא. אני לא ממש ידעתי מה להגיד חוץ מזה שגם לי זה היה מפתיע ושאני חושבת שאנחנו צריכות לעשות מה שמרגיש לנו בלי לחשוב.
יום אחרי היא שלחה לי בוואטס שהיא תהיה לבד בערב ושאני יכולה לבוא אליה. לא ידעתי מה להגיד כשבאתי ויאמר לזכותה היא שברה את הקרח וסיפרה שהיא מאוננת על מה שהיה ונשענה לאחור על הספה בסלון חייכה אלי ואמרה שממש ממש בא לה . יותר מזה לא היה צריך בשעות הבאות ליקקתי אותה בכל מצב אפשרי והרגשתי שהיא פורקת כל עול ומאוננת בעוצמות כל כך חזקות שרק הרטיבו אותי יותר ויותר
הגענו לנקודה שהיא היתה חסרת אויר רבוצה על המטה בחדר השינה ואני לידה מגורה עם דפק מהיר
היה כבר מאוחר לתוך הלילה כשחשבתי שהיא נרדמה והתרוממתי כדי לאסוף את עצמי וללכת הביתה כששמעתי אותה אומרת לי - אל תלכי אני לא רוצה שזה יפסיק ותוך כדי שדיברה התהפכה על הגב ופיסקה שוב את הרגליים.
ליקקתי אותה ממש לאט מסביב נשימות קטנות של אוויר על הדגדגן שלה עד שהרגשתי את הידיים שלה תופסות את הראש שלי ומצמידות אותו חזק חזק עמוק לתוכה
כזה רעב וכזו חרמנות אי אפשר לתאר ובטח שלא את הגניחות החזקות כשהיא ממלמלת אל תפסיקי אל תפסיקי אל תפסיקי
בלי ששמנו לב עלה הבוקר ובאמת שאין לי מושג כמה פעמים היא גמרה
מבולבלת בעצמי התלבשתי ויצאתי מהחדר שינה כשהיא ישנה
כמה שעות אחרי קיבלתי ממנה הודעה - נשברתי אני אודיע לך מתי הילדים אינם
מפתיע איך דווקא ככה זה קרה