יוצא לי לאחרונה להיתקל בהבלחות מהעבר
כל מיני דברים שחוויתי ורק ממרחק הזמן הבנתי שהם לא באמת קורים לאחרים, אחרות
מסתבר שאף פעם לא הייתי כמו כולם
בטח לא טובה במסגרות
ועד לרגע זה לא מבינה איך הגיעו אל סף דלתי מצבים בהם נתקלתי ולרגע לא היססתי
תמיד עשיתי מה שהסעיר אותי
באותו הרגע זה לא הרגיש לי קיצוני או מוזר
הפוך
ידעתי שזה מה שנכון
וידעתי גם שאם לצורך הדימוי נדמיין אולם עם 1000 איש
995 מהם היו מרימים גבה אולי שתיים, אולי אפילו כותשים אותי בערמה של ביקורת וסטיגמות
וזה לא גרם לי להסס להתלבט
בתור אדם לא ספונטני - אני באופן מוזר חייתי את העכשיו, את הרגע
ולא זו לא תכונה טובה
או שכן
ימים יגידו
נתקלתי לא מזמן במישהו שממש מזמן בתחילת דרכי היה התגשמות כל הפנטזיות שלי
פנטזיות מהסוג שאני לפחות הייתי מתקשה לנשום רק מלהיות עימו באותו חדר
באותו זמן לא ידעתי לתרגם את זה
המפגש עמו העלה מן האוב את התקופה של ה 3 שנים שנפגשתי איתו במקביל לאחיו
פשוט כי לא הצלחתי לבחור או לוותר על אחד מהם
וכן הם ידעו האחד על השני
וכן ברוח הזמן העכשווי אמא איזה שווים הם היו, איזה יפים הם היו
ההתקלות בו הציפה את ההתרגשות שהיתה אוחזת בי לקראת מפגש עמו
התרגשות שהיתה נמשכת אחרי למשך כמה ימים
הסיטואציות בהן היו מתקיימים מפגשים מרובי אנשים שבהם היו שניהם נוכחים
והמתח המיני שהיה יכול להדליק מדינה קטנה
רק מי שחווה משהו דומה יכול להבין
השנים שלי מלאות בחוויות שאי אפשר להמציא
ולקראת השנה החדשה אני מאחלת לעצמי עוד מאותו הדבר
תקופה ארוכה שאני לא מצליחה לשחזר את השיאים הללו
אני גם יודעת למה
אבל זה שלי
הריגוש הבא שלי נמצא אי שם
אולי אפילו כאן