ממש אבל ממש אני שונאת שאני לא שונאת אותך
כל כך בקלות אני יודעת לכעוס
למעשה לרוב אני צריכה לעבוד על עצמי עבודה פנימית כדי להיות פחות נחרצת, יותר מתגמשת
ואיתך
לא משנה כמה נמוך זה ירד
כמה חיסלת כל חלקה טובה בי כמה ביודעין עשית דברים שפחדתי מהם כל כך שלא אהיה מסוגלת להכיל אותם רגשית
אני חוזרת שוב ושוב
כאילו אומרת בוא נראה אם תצליח לגרום לי לשנוא אותך
זה הגיע הכי נמוך
ממש נמוך
ועדיין הדבר הראשון שעובר בי כשרק חושבת על דמותך זה ריגוש מטורף שמעביר אותי על דעתי
מזוכיסטית קוראים לזה בעגה המקצועית ספרותית
אני יודעת שעם כל החרא שאתה , היית החרא שלי
ולצד הבלתי אפשרי שזה היה הרגשתי חיה
אני יודעת שאתה כבר לא
אני יודעת שזה לא אפשרי
אני מבינה שאסור לחזור אחורה (לא שזה תלוי בי)
ועדיין
באנלוגיה הכי פשוטה אני שוכבת על הרצפה באמצע קניון מרכזי רוקעת וצועקת:
אבל אני רוצה
אני רוצה
אותך
הכי בעולם מאחלת לעצמי לרצות מישהו באופן כל כך ברור שכל השאר לא ישנה כלום
ושהוא ירצה אותי לא פחות
שירצה אותי המון
אני כנראה לעולם לא אסתפק ברגשות שטוחים, בשגרה טובה ככל שתהיה
אני כל כך רעבה
ומעדיפה לצום
עד שזה ירגיש נכון