מעשה שהיה ( לא זוכרת היכן קראתי)
בחורה שנורא רצתה להכיר ולא משנה מה עשתה לא הצליחה לקבל תגובה
לא משנה כמה השקיעה בתמונות
כמה השקיעה במלל ניסתה לדייק את מה שהיא אוהבת וכמה היא מדהימה
כלום.
במקסימום צ’אט שהוביל לרמיזה לסטוץ
ואז היא הבינה
התמונות לא משנות כלום
מה שהיא כותבת בטח שלא משנה כלום
ישבה וכתבה 3 מילים
בולעת ומקבלת בתחת
בלי תמונות בלי מילים
בום
אינסוף הצעות נישואין
את אחד מהם שעימו דיברה היא שאלה :
אפילו לא ראית אותי
אפילו לא דיברת
איך ??
ענה לה ראיתי מספיק, דיברתי מספיק
אני עכשיו בוחר
מה אני אומרת ?
כל האדומות כל הבירהורים כל ההתעסקות
האם מישהו באמת עוצר ובודק?
האם אנחנו באמת כל כך חסרי עומק ומוטיבציה למצוא את הנכון/ה שבשניה שמנופפים לנו מול העיניים את תאוות הבשרים אנחנו מיד מזנקים.
יש מצב שמרוב עצים לא רואים את היער
שאבדה בנו חדוות האופטימיות
אני באופן אישי הרבה פעמים בהחלט חשה ככה
מסתבר שביננו רובנו רוצים ומקווים למצוא את החיבור הנכון אבל זה מייגע ועוד לא פותח הסטארט-אפ שאפשר ישר להתחיל מפגישה רביעית.
אז עוד כיבוש ועוד ציד ושוב להגיד את מה שאנחנו חושבים שהצד השני ירצה לשמוע
לא בולעת !
ולא מקבלת בתחת!
