כותבת אותי ,

ביני לבין עצמי אני חשה עוררות עצומה, מסוגלת באמצעות דמיון מודרך לראות לפרטי פרטים איך בדיוק אני משלבת בתוך מארג החיים שלי מישהו

שמולו אין לי פנקסנות, והדברים קורים מעצמם.

כשעוצרת ועושה מבחן מציאות reality check

אני מזהה שנצח עבר מאז שאת מה שחשה במציאות המדומה שלי חשתי בחיים ,מול מישהו

כל מיני תפוסים, נשואים, בקשר, בזוגיות הם המובילים בקטגוריה של המחזרים המצטיינים אולם עבורי זו לא אפשרות ולא ממקום שיפוטי או מתנשא

מה שכנראה מצמצם את האפשרות עבורי למצוא.

יש מעין פיזיקה של געגוע שמתרגמת אותו למרחק

והמרחק הזה גדל

אני מתגעגעת

וגם קצת חוששת

שזה לא יקרה שוב

כן אני יודעת שהכול נתון ואפשרי ויש מצב שעוד מעט בחניון בדרך לפגישה שיש לי פתאום זה יקרה

ויבליח לתוך חיי מי שנכון עבורי

שלא ייבהל, מכל המחסומים, החסמים, והחומות שבניתי

אבל רבאכ

הגעגוע

שורף