כותבת אותי ,

כמה הונאה עצמית מככבת בחיים שלנו?

מספרת לעצמי  סיפורים של ליגת העל

לא מאמינה לאף מילה שלי ועושה לעצמי פרצופים של מתכוונת לכל מילה

הקטע הוא שאני ללא הרף מספרת אותם לעצמי

דווקא מול אחרים יוצאת לי האמת בלי להסס, בלי לצנזר, בלי להעמיד פנים אפילו שאני יודעת שזה דיל ברייקר

ושרוב הסיכויים שזה יגמר לפני שזה התחיל

אבל מולי ?

מניפולציות ברמה של מינימום שודדת יצירות אומנות מזויפות שאף אחד עם עין לא מזויינת לעולם לא יבחין בכך.

אבל אני רואה הכול

יודעת בזמן אמת שאני מוליכה את עצמי שולל

לרגעים מתבלבלת ומאמינה, אבל אז נזכרת שאני נוכלת

מהסוג המתוחכם

ואני בו זמנית מתלבטת אם להאמין לי או לשים לזה סוף