לקראת הלילה שעומד להיכנס אלי הביתה
תמיד אהבתי את השעות של הלילה ותמיד משמח אותי שמחשיך מוקדם
הציניים שבחיי מוצאים את זה משעשע שאני מתמלאת אושר בחשכה
אבל אני מוצאת בזה רוגע, שמחה, הפוגה, ואת היכולת להרפות מכל מה שבשוטף לופת את המחשבות שלי
ממש לא מזמן שיתפתי כאן לגבי החלטה שדרשה ממני אומץ ששנים לא היה לי
הייתי אפופת חרדה מהחרטה
ואני מתרגשת פעם נוספת נוכח זה שאין בי חרטה
יש בלבול, יש מחשבות, יש תהיות
אבל אין חרטה
אני חשה שהסרתי שכבות של אבק שכיסו את הלב שלי
הלב שלי שהפך למקום חשוך ששום רגש לא יכול היה לצמוח בו
ועכשיו זה מרגיש שמשהו חדש יכול להתחיל
אני לא בטוחה שזה נכון לי במיידי
אני גם לא עושה תוכניות
וזה הגיוני שזה לא יקרה ככה פתאום או שאולי כן...
אני בוחרת רק מה שמרגיש לי נכון, גם אם זה אומר לבחור שלא
אני מדייקת את הצרכים שלי ומצמצמת את המקומות שבהם אני נעה באי נוחות
למדתי להקשיב לדברים שלא העזתי להגיד לעצמי גם לא בשקט
