כותבת אותי ,

יותר מעשור אני מבינה ששווה לי לטעות אם הוא הטעות
האם זו טעות?

כנראה שלעולם לא אדע 
לא משנה כמה נמוך אני נשאבת עדיין אני מייחלת אל אותו אחד

כאילו שהכי לא כואב לי כשהוא מכאיב לי

והוא

אומר שהוא לא רוצה

ואני

מאמינה לו

הוא הודה שהוא לא רוצה לאהוב אותי ובמקביל לא מסוגל לוותר עלי

מה שמתחולל לי בתוך הראש זה רעש אינסופי, שכמעט תמיד קורא בשמו

אני אוהבת אותו ולא יכולה להגיד את זה בקול רם כי אז ה"אין שלו בחיי" יהיה הכי נוכח

התחלתי לקרוא לו בקול רם

כשנוהגת, כשיושבת בסלון לבד

במיטה

זה נשמע גמגום

כי גם אני מבינה שהוא לא יחזור

אפילו כשהוא שוב כותב לי

תוותרי אני אומרת

תוותרי כבר

תוותרי

תוותרי לעצמך

לא מוותרת 

לא מצליחה לוותר

כל פעם הוא מוותר עלי מחדש

וחוזר כשהוא לא מוותר עלי בעצמו

רק כדי לוותר עלי שוב

תוותרי כבר