כל כך הרבה זמן עבר עד שאני כבר לא מאמינה שזה בכלל אפשרי
להתרגש עד כלות מבלי אפילו לראות אותו
שהאוויר לא נכנס עד הסוף
להרגיש שאני מהלכת על עננים
לרצות כל כך חזק עד שפיזית הכול כואב בי
אף פעם לא הצלחתי להתאפק ובטח שלא להימנע ממנו
להביט בו ולחזות בפאר הבריאה, כאילו והיקום ייצר אותו בדיוק למידותיי
לילות שלמים מפחדת להירדם אם הוא לצידי רק כדי לא לאבד רגע אחד של להיות איתו
וכל הזמן הזה לדעת
שהוא לא בוחר בי
אז אני שותקת
אחרי ששנים שלא הפסקתי לדבר את עצמי ואל עצמי
ומתוך השתיקה הזו עולות לי התשוקות הכי עוצמתיות
כי אולי השתיקה היא המילים שלא הצלחתי להגיד
ופתאום התקווה
עייפה אותי יותר מכל התובנות אליהן הגעתי
אני מייחלת לשכוח ובו זמנית חוששת שיהיה זה כאילו לא היו הדברים מעולם
איך גם בלעדיו אני חווה את ה MIND FUCK הכי עוצמתי EVER
איך גם דרך השתיקה
הוא בתוכי
כשעבר נצח מאז שהלכתי ממנו והוא ממני
גם הכאב שהכאוס ביני לבינו הוא בלתי נשכח
ובתור מי שמבלבלת כאוס עם אהבה
גם בשתיקה אני מרגישה כאילו והוא בתוכי
כמו פעם
מזיין אותי
עד כלות
עד שלא נותר בי דבר
זיון של שתיקה
מי היה מאמין