לפני 3 שנים. 29 במאי 2020 בשעה 10:07
אני צועדת על קצות האצבעות
תחתי חבל דק מתוח בין שני מגדלים
אין לי שום אמצעי שיגן עלי
אין לי כל רשת הגנה
במקום מקל גדול לשיווי משקל, מונח בידי עיפרון פשוט, ללא מחק
אני מביטה אל המגדל שמולי והוא מתקרב
הוא אפל וחשוך ואחר
מאחורי כבר נעלם לו המגדל הקודם
ובעצם אינני זוכרת שהייתי בו
זאבי ערבות מייללים למטה בעצבנות
חושקים בגופתי הפוטנציאלית
מחייכים את שיניהם החדות
ממתינים לי שאפול אל תוך הפה הגדול שלהם
מחייכת אליהם מהחוץ, מרוקנת מבפנים
💜
