לפני 4 שנים. 15 ביוני 2020 בשעה 5:19
לפעמים בחיי הלא קצרים אבדו לי חבר או חברה, אבדו לי מאהבת או מאהב.
על הטובים שבהם הייתי מתאבלת, על אלה שהתאהבתי בהם הייתי נכנסת תחת השמיכה לשבוע, ממתינה ללב שיתאחה.
על אלה ששחררתי מרצוני ברגעים של מודעות והגנה עצמית, חייכתי ולפעמים גם נעצבתי על חסרונם.
על אהובים לא טובים הייתי יושבת ליד הטלפון וממתינה וכועסת עד שמבינה.
כל זה היה נכון בגיל 15 ונכון גם היום.
הכל מלבד האהובים הלא טובים.
(להלן מסקנות מעבודה עצמית ארוכה וממש מוצלחת)
אהובים לא טובים הם פשוט אינם טובים ומי שאינו טוב אלי, אינו מבין מה טוב בעולם הזה ואין כל סיבה שאכעס ממנו או אמתין לו.
היום אחרי שעזבו ונעזבו כה רבים ורבות בחיי, אני רואה שאינני לבד ולהיפך, בסופו של יום נשארים איתי רק אלה שלוחצים על כפתורי השמחה שבלב שלי, וכל השאר פוףףף נעלמים.
💜