תת הכרה נפתחת כמו מניפה

הקיץ אחז בי במערומי
טילטל אותי החוצה מתוך חושי
מילא אותי, את ההרים, את צידי הדרכים
בצהוב היבש והשביר
זה המתפורר בכף היד
זה המתעופף בכל רוח קלה
זה העולה באש מפיסת זכוכית עזובה ושבורה.

הקיץ דחף אותי אל ימי שמש אין קץ
אל לילות עוטפי זיעה
אל בילבול בין אני ואתה והיא והם.

הקיץ עטף אותי כאילו הייתי מתנה
כזו מין מתנה שהחורף יצר
ועכשיו נמסה לה בתוך ערמה של ניירות וסרטים ורדרדים
מחפשת להשתחרר מהם לפני שתיהפך לשלולית של מים חמים.

💜