תת הכרה נפתחת כמו מניפה

אז אני מתעלמת
מתעלמת כשזוחלות אלי המחשבות הרעות
מתעלמת כשלפעמים בא לי לקרוס
מתעלמת מרוחות רעות
מתעלמת מהמירי רגבים ומהמיקי זוהרים
מתעלמת מטראמפ
מתעלמת מאלו שלא אוהבות אותי
מתעלמת מהזוּם
מתעלמת מכל הרע שסובב אותי
מתעלמת, אבל לא נעלמת
לא נעלמת לאהבות שלי
לא נעלמת להנאות שלי
לא לחברות שלי הרחוקות והקרובות שלי
לא לג׳ין טוניק מול השקיעה הקרירה
לא לכל מה שמשמח אותי
ואני נלחמת על הכל
כמו אבירת ג׳דיי עם חרב אור אדומה

(חנונית כבר אמרנו?)
נלחמת בכל מה ומי שבא נגדי
או נגד ילדי
או נגד אהובי
נלחמת במיני ארכי נבלים
כמו גיבורת על נהדרת (וסקסית וחכמה) אבל אחת עם חוש הומור, כן? כי חייבות עכשיו
כי אי אפשר לא לצחוק ולא לחייך ולא לנשק ולחבק את הילדים ולתת להם לשחק בחרב האור שלי, אבל בזהירות ילדים, כן? :)

מצרפת תמונה שלי בתלבושת גיבורת על. 

דמיונית 💜