התגעגעתי אליך, היא אומרת לו והוא מביט בה חזרה ומחבק אותה חזק חזק אל חיקו. הם עומדים כך שעה ארוכה מרחרחים זה את עורו של זה. מניחים סנטר בתוך גומחת צוואר. מחככים לחי. לחיה הרכה בלחיו הקוצנית, השורטת. מאזנים את הפרשי הגובה. היא כבלרינה מורגלת, עומדת על קצות אצבעותיה והוא רוכן אליה.
ואז היא יורדת מקצות האצבעות אל גובהה הרגיל ושולחת ידיה אל חולצתו הבלויה. מאתרת פיטמותיו תחתיה. הוא נושם עמוקות. כמה שהוא אוהב כשהיא עושה את זה. ומתחילה. היא מרימה חולצתו ומתחילה לינוק פיטמותיו. פיטמה אחת מלוקקת ננשכת מנושקת ואת השניה היא צובטת בידה, מלטפת בקצות אצבעותיה ואחרי זמן מה הן מוחלפות והוא נאנח. מבחינתו שתשאר שם שעות על חזהו. הוא תופס בצווארה ומצמיד אותה אליו, את פיה אל פיטמתו. כשרק הכירו ונשכה אותו שם לראשונה, עוד לא הבין את מהותה, לא ראה בה את מי שהיא. אבל אז היא נשכה וליקקה ונישקה ונאנחה והוא הבין כיצד עליו להתענג עליה.
היא מרימה מבטה אל פניו המתענגות, מחייכת אליו והוא אוחז בפניה ומנשק, ואומר לה כמה היא יפה והיא מחייכת שוב ומתחילה לרכון מולו והנה כבר תכף היא תעשה את מה שהיא באמת כל כך אוהבת.
היא רוכנת מולו ומנשקת את ביטנו, הבטן הזו שכבר איננה צעירה אבל נעימה לה ושרירית ורכה בו"ז. קשוחה ורכה. כמוהו. כמוה. היא מלקקת אותה ומסמנת עם הלשון את השביל היורד של מעט השיער שעל בטנו. זה המסתיים בזין שלו. ובכל פעם הלשון יורדת עוד ועוד קצת וחודרת מעט אל מעבר לחגורה שלו ועולה חזרה. והוא כבר רוצה שזה יקרה אבל לא מבקש. לדברים יש קצב משלהם והקצב הוא כל הטעם שביניהם.
והיא לא ממהרת. היא כל כך אוהבת את רגע פתיחת החגורה, את הרעש הזה המצלצל של מתכת פוגעת במתכת, של הרוכסן הנפתח, של התחתונים הצמודים המתגלים מולה, נפוחים, והוא, ידיו בצדדים לא עוזר לה כלל. לפעמים מעט מלטף שיערותיה, והיא בעניין, בלי למהר, דוחה את הרגע הזה בו תפשיל תחתוניו ויתגלה לה, ותדחוף אט אט את הזין שלו לתוך הפה שלה ותלקק. ואז האנחה הזו המגיעה מלמעלה, זו שלא מאמינה על העונג הבלתי צפוי. תמיד היא בלתי צפויה עבורו.
וכשהזין שלו בתוך הפה שלה והיא נותנת לו לזוז ולזיין לה את הפה, היא שולטת בזיון ומחדירה אותו עמוק אל תוך הגרון ומכסה את כולו ואח"כ מוציאה לכדי מחנק וממשיכה. מלקקת את הכיפה ואת הזין לכל אורכו, מנשקת, מוצצת, מלקקת את הביצים. והוא כל כך אוהב לחכך את הזין במצח הרחב שלה ולהביט בה מחוייכת מלמטה, מביטה בו חזרה. כמה יפה המצח שלה כך, בדיוק כך. והוא כמעט ולא נוגע, ולפעמים נוגע ואז היא מסירה ידיו. ואז הוא מתכופף ומושך אותה הצידה מהמפשעה שלו ולרגע יורד אליה ומנשק אותה בכל כך הרבה אהבה ותשוקה, כזו המיועדת רק לחברה כל כך טובה. כך כך אהובה. כזו שמתגעגעים אליה. והיא ממשיכה ומוצצת ומלקקת ומריירת ומלטפת.
ואז עולה אליו. פניה עולות מולו ושוב היא על קצות אצבעותיה, מחייכת אליו, מלטפת את פניו, מנגבת רוק ופרה-קאם מפניה. זהו, היא אומרת. היום לא נגמור. בסדר? לא, הוא עונה לה ומחייך חיוך שטני.
💜
מקשיבה כל היום ל Hunky dory באמת שאחד האלבומים הגאוניים. במיוחד היום בתוך כל הקושי, הוא בונה אותי שיר אחר שיר ומשקם לי את הנפש והלב והגוף. בואי הוא כניראה החבר הזה, המבלבל, שהייתי תמיד מתגעגעת אליו כל כך ואח"כ רוכנת לעברו ופותחת אט את החגורה שלו (או למען האמת מרימה את שולי שמלתו) ומוצצת לו. ככה. מרוב שאני כל כך אוהבת אותו.
