לפני 3 שנים. 18 בדצמבר 2020 בשעה 5:34
כאב ראש חודרני מעיר אותי משנתי
מזכיר לי ששעות הבוקר המוקדמות בבית הן הטובות ביותר
האור הטוב ביותר
השקט הרגוע ביותר
הקפה הכי טעים
הערסל פנוי ממריבות
מתערסלת בתנוחה מאתגרת ומקשיבה לליסט הקבוע שלי בספוטיפיי ומחייכת אל אלה הרצופים בה שמתו בני 27.
ואז זה מכה בי שבגיל 27 באמת הייתי אגדה אז אולי ככה זה כשמתים שם בזמן ההוא.
ועכשיו, 20 שנה אחרי שויתרתי על מוות הירואי אגדי, אני מקסימום אמא חורגת.
א: אמא, את אמא חורגת?
אנה: לא בייבי, כבר דובר וסופר שיצאת לי מהפוֹת (כמעט בחניון בית החולים אם נאמר את האמת).
א: זה לא אומר
אנה: נדמה לי שדוקא כן
לפעמים לפעמים עוד מצליחה לצאת ממני הג׳אניס הפנימית ואני קצת מתחפפת ומשתגעת וזה תמיד מפתיע את מי שמולי כדיסוננס למסיכת היומיום שלי ומזכיר לי שפעם הייתי גם טיפטיפה אגדה