תת הכרה נפתחת כמו מניפה

הנה המועדון פה. תראה ליד, זה המוסך שלנו מפעם, ותראה אותנו עכשיו, נוסעים ונוסעים רק כדי להגיע לאותו המקום והנה הפעם אני בשמלת קטיפה שחורה חושפת שד ופוֹת. צריך רק לבחור.
אתה צוחק ומנשק אותי ואנחנו כמו ילדים מתמזמזים במושב הקדמי, שותים, מעשנים, שוכחים משעתיים קודם צפונה כשהשכבנו ילדים לישון בנשיקה וחיבוק.
אני שולחת אצבעות אל מכנסיך, אסור לך לעזור. כפתור אחד בלבד, די בו כדי לדחוף שתי אצבעות ולענג את הזין המקשיח מעבר לתחתונים בין אצבעותי. פותחת אחד נוסף ומוציאה אותו החוצה, אני מעבירה עליו לשון מתמסרת.
כך אתה ואני ברכב שליד המוסך הישן עושים קולות קטנים, צובטים צביטות רכות, מחייכים. שבים ברגעים של לילה להיות הילדים שאנחנו כבר לא.

💜

וזה אולי השיר שהכי מחזיר אותי להיות הילדה הזו שהייתי ועדיין לפעמים