תת הכרה נפתחת כמו מניפה

ג׳וינט, יין חם וסרט אחד שמרגיש חגיגי אם רק נחליט שהוא כזה. אני לובשת את שמלת החורף הזנותית שלי, מתאפרת, מתקשטת בדר' מרטינס וזהו אני מוכנה לקראת ערב זוגי. 

אח"כ נשוב מאוחר מידי ונתחבק ונצחק ונשתדל להרדם מהר כמה שרק אפשר כי תכף בוקר וילדים ועבודה. הפעם לא הספקנו לחנוך את המושב האחורי.

אני אחכה לך היום באותה התנוחה, מינוס השמלה, אולי נצליח להגיע למה שמיזמזנו אמש.

אם אשן אתה כבר זוכר איך להעיר אותי, נכון?