תת הכרה נפתחת כמו מניפה

יש ימים בהם העיניים נפקחות מוקדם בבוקר ומיד את חושבת על שעת התה. איך תשבי שם בסוף היום בנוף הקריר עם נרקוטיקה בכוס גבוהה וקרח ותבהי בעננים. יש בקרים צנועים עם מחשבה על קפה וספר ושוקולד. 

והבוקר? הבוקר כל מה שרציתי זה לשוב למיטה עם כדור שינה ולצלול אל תוך המזרון בכבדות מענגת. 

נדמה לי שבקצה האחורי של הראש היו גם מחשבות על זיונים פרועים אבל הילדים והמקס סטוק והכביסות והכלים והתשישות הכללית פשוט גרמו להם להתפוגג.

והנה זה בא ואני צונחת ורק תוהה על השיר שילווה אותי פנימה.

נדמה לי שזה השיר שלי היום. הקול של נינה מרסק לי את הלב.

(מה יהיה איתי? מתי כבר יתאים הבלוג לאתר? מתי כבר יהיו פה ניוּדס?)