8:00 בבוקר ואין אויר בגלגלים. אני נוסעת לתחנת הדלק הקטנה במושב כדי להבין שבאחורי השמאלי יש פנצ׳ר 🤦🏼♀️אני ממלאת אויר להשרדות ושומעת ציפצוף משאית ואחריו "בוקר טוב". אולי הוא דיבר למישהו אחר, אני לא מסתובבת. הנה הסיבה לא לקחת את הילדה לבית ספר עם פיג׳מה ללא חזיה, נשבעת שזה לא טיזינג, זו פיג׳מת פינגווין של חורף, אבל הנה אני מחוץ לרכב ומצפצפים לי "יודעת מה הלחץ אויר?", הו כי הסגברה (מצא לו למי להסגביר) על הבוקר ללא חזיה זה בדיוק מה שמתחשק לי, אני מסמנת 👍 ומסיימת למלא.
כמה ימים לפני, רגע לפני הסערה, אני נוהגת במורד הכביש הקטן היפה ביותר בארץ. עמק החולה ורמת הגולן מוריקים ומלבינים מולי. ברדיו מתחיל השיר הזה, אלה רדיוהד? לא אלה לא.
שעות רבות אחר כך בלילה נשב במיטה ערומים, מחוייכים ומסופקים ונחפש ונחפש עד שנגלה שאלה מיוּז. אבל בינתיים אני נוהגת ואנחנו שבוע אחרי בידוד ומחלות וחום והשיר הזה מסתובב לי בתוך הבטן ומרגיע אותי. אני עוצרת טרמפ להיפי צעיר וכשהוא נכנס אני נזכרת שאני יושבת ברכב בפיג׳מת פינגווין ללא חזיה מתחתיה 🤦🏼♀️ מה זה האלמנט החוזר הזה ולמה אני לא לומדת לקח? לא נורא הוא היפי, הוא רגיל, לפחות הוא לא הסגביר לי כלום.
