תת הכרה נפתחת כמו מניפה

לפעמים אני נאלצת לחשוב על כל הדחיות שחוויתי, הן שבות אלי מפעם לפעם, היא שרה על קולנוע לב ואני חושבת על הקולנוע בפינסקר והחיים שלי סביבו, הוא שר על ג׳ניס ואני חושבת על זה שהיה נראה כמו רוק סטאר ובאמת גירדתי אותו מהביבים. 

אני חושבת על הדחיות שחוויתי ועל אלו שאני עדיין חווה ואני רוצה שהן ילכו ממני, שישארו איתי רק האהבות הטובות, אלו שרצו אותי באמת, אלו שלא אמרו לי שבשבילי יחרגו מהכלל.

בגרסת הדואט, איכשהו הבובה הזו מצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש והתרגום כ"כ יפה ומדויק ועדיין ישראלי לגמרי. אני תוהה אם שירים של יוצרים יהודים מצליחים להתרגם יותר בקלות לעברית ישראלית, נדמה לי שכן. וכל הקישקוש המוכר.

מה לעזאזל את עושה בכלוב