תת הכרה נפתחת כמו מניפה

יש לפעמים שאת נתקפת בחוסר ביטחון

כזה המכווץ את הבטן

כזה שלוקח את האויר ואת נושמת לתוכו בכבדות

אין לזה מרפא מלבד להתבונן לתוכו

לומר לעצמך הכל בסדר

גם אם עצמך בוכה עכשיו מכווצת בפינה חשוכה

איזו תקופה מעייפת עצובה

אני מביטה בראי ולא מבינה מי זו מולי

מה אני מוצאת בי?

מה עוד נשאר בי טוב?

הלוואי שהכאב הזה יעזוב כבר את הצלעות

אולי זה רק pms ואולי זה כי הכל כל כך כואב מסביב ואין לזה סוף

רוב הזמן, אני פונה לאלבום מופתי לעזרה רגשית