תת הכרה נפתחת כמו מניפה

הדיסוננס הזה שבין העצב לשמחה
בין ההתרגשות למוות הפנימי
בין הקפה המעיר בבוקר לג'יין שבערב
אותו הג'יין שמפיל אותי ישר אל תוך השמיכה
בין השמיכה הרכה למיטה המרה
בין מה שקורה בתוך האזניות שלי

למציאות שמחוצה להן

הדיסוננס הזה אוכל אותי מבפנים
כמו חיידק טורף
מסרב להניח לי
מסרב לתת לי לעצום עיניים
להרגע
ולחלום רק על חסידות ועגורים
ואנפות קטנות