תת הכרה נפתחת כמו מניפה

אני אף פעם לא ישנה ספונטנית. לא נרדמת מול הטלויזיה, לא נרדמת בקולנוע, לא נרדמת בלי לשתות יין, לתכנן נרקוטיקה שלמה, סביבת הרדמות חשוכה, מוזיקה ונשימות מרגיעות.

אני אף פעם לא מתאהבת ספונטנית. פשוט אין לי את הניצוץ הזה. המוח תמיד יושב שם ומציק ומסיק מסקנות ומבקר ביקורות, אפילו בדמיון אני כבר יודעת מה אלבש ברגע ההתאהבות.

אני אף פעם לא גומרת ספונטנית. אני יודעת בדיוק באיזו פעם זה יקרה ומתי אין לי שום סיכוי. אין בי טיפה של הפתעה מול גניחותי (האמיתיות מביניהן).

לפעמים לפעמים אני יוצאת מהבית ספונטנית ואולי בעצם אני סתם לא זוכרת למה יצאתי ובכל מקרה ובדרך כלל אני לא מוצאת שומדבר שם בחוץ.

ואני אסיים בנימה אופטימית