ערום מלא

משהו בה קורא להם.

אמה ראתה את זה עוד מילדות.

הייתה אוסרת עליה לצאת לבד

 גם כשהגיעה לבגרות.

פחדה שתלבש בגדים יפים.

פחדה שתפגוש גברים זרים.

פחדה ובצדק אבל זה לא עזר.

בסופו של דבר - העולם אכזר.

משהו בה קורא להם.

כשהיא הולכת ברחוב על העקבים שלה.

משהו בא נוגע בהם

כשהיא צוחקת למשמע בדיחה.

כשהיא מדברת עם החברים בהפסקה.

כשהיא מתרכזת בעבודתה.

כשהיא משחקת משחק שטותי עם חברים,

כשהיא מעבירה מצגת למנהלים הבכירים.

משהו בה קורא להם.

לאותם הגברים.

הנשואים באושר עם אישה וילדים.

אלה שמעולם לא בגדו באישה.

אלה שחיים את חיי המשפחה.

אבל משהו בה קורא להם

 ופתאום הם משתנים.

משהו בא נוגע בהם

 והם מוצאים לעצמם תרוצים.

משהו בה קורא להם.

לבוסים. לקולגות. לידידים. למכרים.

אלו שקרוא גם לה - זוכרים אותה לעוד שנים.

הם יכתבו לה פתאום. תמיד ירצו יותר.

משהו בה קרא להם והוא לא מוותר.

משהו בה אוהב את זה.

היא נהנית לשגע את כולם.

אבל משהו בה מפקפק בזה.

היא מנסה להבין מה העניין.

אמה פעם אמרה לה "זה משהו באנרגיה",

"את זועקת חופש" אחר הסביר לה.

ההסבר עוד לא ידוע.

זאת עדיין תעלומה.

"אבל למה גם אני נמשכת אליהם?",

היא שואלת את עצמה.