לאחרונה אני מבינה שטעיתי.
חשבתי שבמצאות החיים שלי אני ״השולטת״.
אני שולטת בכל תחומי חיי, יש לי את זכות הבחירה ואני מחליטה.
ככל שאני גדלה,ֶאני מבינה שלא ראיתי את התמונה נכון.
אני ורבאלית, דעתנית, חוצפנית, סקרנית, אולי קצת קולנית, אבל אני ממש לא שולטת.
לרוב חיי הייתי כנשלטת.
נשלטתי בגיל 13 עי אדם מבוגר.
נשלטתי ע״י ההורים שלי -ֶבכל תחום בחיי דרך מניפולציות רגשיות וכעסים.
נשענתי על מסלול החיים מבלי לחשוב אם בכלל זה מה שאני רוצה.
אפילו את הבחירה לעשות מכינה קדם צבאית -ֶלא עשיתי לבד אנשים החליטו בשבילי שזה -מתאים לי-.
את מבינה שאפילו הצורך לשליטה לא נברא מבחירה חופשית אלא משהו שקצת נכפה עלייך.
והאם בכלל יש בחירה חופשית? הרי כל הזמן אנחנו מושפעים מדברים/ֶמשיחות. אז אולי בעצם כולנו נשלטים של עצמנו דרך עצמנו.
עכשיו החלטתי *לשחרר* שליטה, זה לא מעניין אם אני שולטת בחיים כמו שחשבתי או ששולטים בשבילי.ֶ
באלי פשוט להנות!
באלי לחוות את הגיל שלי במקסימום:
לטייל, לגלוש , לנשום, לרקוד ולשתות בלי סוף.
ומה אכפת לי אם הגעתי לזה לבד או דרך פרסומת באינסטגרם, דרך בחירה חופשית או החלטה מגובשת שלי- זה יעשה לי טוב!
הגיע הזמן לשחרר ולא רק את המיניות שלי גם את המיינד שלי.
