|
|
|
דאדי, אני צריכה שתחבק אותי.
שתגיד לי שהכל יהיה בסדר.
שנעבור את התקופה, המלחמה והבלבול יחד.
שתשמור עליי!
ושאדע שרק אצלך אני בטוחה…
אני צריכה שתלטף אותי כשאני שוכבת בין רגליך כגורה.
תגיד לי שהיום קרב להסתיים ושנדע ימים טובים מאלו.
דאדי,
אני צריכה את החום שלך…
הגעתי אלייך.
דפקתי בדלת, עם ראש למטה, נבוכה אך מחוייכת.
אני מגיעה אליך, לאיזור הנוחות שלך…
אתה פותח את הדלת ומרוצה לראות את הסומק על הלחיים שלי.
מבקש שאכנס ואשב על הספה לידך.
אני יושבת בצנעה, עדיין לא מרגישה נינוחה.
מלטף לי את השיער, הלחי, את הצוואר והחזה.
בודק את הרכוש שהגיע אליך, האם אתה רוצה ומעוניין שיהיה שלך.
ואני לא זזה, מסמיקה ואדומה.
אתה מפשיט אותי לאט, הגוף כולו עבורך.
הבלייזר…
החולצה…
ולבסוף המכנס.
אני נשארת בחזיה וחוטיני לבנים.
***
הבדיקה השנייה החלה.
אתה מורה לי לשבת על הברכיים בין שתי רגליך ומכוון אותי אל מול הזין שלך.
אני מסתכלת עליו, רואה את ההתקשות והסומק הופך לרצון.
אני משחקת בשפתיים, מסתכלת ברצון בבקשה אליו ואליך..
״מה את רוצה? ״ אתה שואל.
״א..ת זה.״
״אני לא מבין גמגום״
״את הזין שלך..״ אני לוחשת.
״אני לא מבין ילדות שקטות, תבקשי ברור זונה קטנה״.
אני מחייכת ועונה ״אני יכולה בבקשה למצוץ את הזין שלך?״
אתה מוריד לעצמך את המכנס והתחתונים ובעדינות מקרב את הראש שלי, אליו..
במהירות הלשון שלי עוברת לאורך כל האיבר שלך וחוזרת פנימה.
לא הספקתי לחייך והסטירה הקולנית על הלחי, לא איחרה להגיע.
אני מחזיקה את הלחי ומסתכלת עליך מלמטה במבט מבולבל.
״זו הפעם האחרונה שאת מלקקת בלי אישור,זונה!״ אתה אומר לי.
אני מבוישת ומשפילה את הראש שוב מטה.
אתה מרים לי את הראש עם האצבע שלך לכיוון הזין ונותן לי לצפות…
אתה מלטף אותו, משחק עם הכיפה, מעלה ומוריד את היד לאורך הזין שלך.
אני מרגישה את הרטיבות למטה בוערת בי, מסתכלת אליך בפה פתוח שמתחנן להרגיש ולטעום.
אתה בשלך, מתעלם. יד אחת בזין ויד אחת מלטפת את הצוואר ויורדת לעבר החזה והפטמה.
אתה משחק בפטמה ולוחץ, מנסה להרגיש את סף הכאב.
זה נעים לי , אתה רואה באנחות הפנים.
״אני מרשה לך.״
אני מלקקת, מרטיבה את כולו..
ומכניסה לאט, עד הסוף ויונקת את הזין החוצה.
אתה תופס לי את הראש ומכתיב את הקצב שאותו אתה רוצה, בלי משחקים ואני נחנקת.
נחנקת מהזין שלך וממשיכה, רוצה לרצות אותך.
מתענגת על הזין והביצים שלך, מלקקת, יונקת, דוחפת ומוצצת.
מידי פעם אתה בודק את כישורי המציצה שלי בזמן כאב…
המכה הראשונה לישבן מגיעה, אני מופתעת ולכן נאנחת בבהלה.
״תתמודדי, תשתקי,תקבלי ותמצצי״.
כל חבטה כזו אני מרגישה את הפה שלי רועד, אתה לא עדין איתי..
אני לא מצייצת, רק מקבלת עוד מכה, ועוד אחת ועוד אחת…
אתה דוחף את הזין שלך לגרון שלי וגומר לי בפה.
״עברת את הבדיקה״.
מתלבשים,
יוצאת מהדלת נבוכה, סמוקה ומסופקת.
בוקר טוב, זה היה רק חלום רטוב.😊
מי מספר לחמאסניקים שרק בגללם אני ישנה כבר שבוע,כל לילה, עם בגדים?😡
כל השבוע אני מנסה לכתוב…. מוחקת.
מנסה להביע את הכאב שלי, פוחדת ונעלמת.
אני מתבצרת לכדור מתחת לשמיכה ולא מפסיקה לבכות..
הלב מסרב להאמין על חוסר הבטחון שנוצר.
אני מעסיקה את עצמי בהתנדבויות , כדי להרגיש מעט יותר טוב וזה לא עוזר!
אני חוזרת למיטה ובוכה..
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מתוונלת.
חייה חיים רגילים של צעירה בת 22.
רגועה, יציבה, שקטה וכיפית.
נעים לי ככה בלי אקסטרים ובלי בלגן, כיף להיות ונילית לפעמים.
לאחרונה אני מבינה שטעיתי.
חשבתי שבמצאות החיים שלי אני ״השולטת״.
אני שולטת בכל תחומי חיי, יש לי את זכות הבחירה ואני מחליטה.
ככל שאני גדלה,ֶאני מבינה שלא ראיתי את התמונה נכון.
אני ורבאלית, דעתנית, חוצפנית, סקרנית, אולי קצת קולנית, אבל אני ממש לא שולטת.
לרוב חיי הייתי כנשלטת.
נשלטתי בגיל 13 עי אדם מבוגר.
נשלטתי ע״י ההורים שלי -ֶבכל תחום בחיי דרך מניפולציות רגשיות וכעסים.
נשענתי על מסלול החיים מבלי לחשוב אם בכלל זה מה שאני רוצה.
אפילו את הבחירה לעשות מכינה קדם צבאית -ֶלא עשיתי לבד אנשים החליטו בשבילי שזה -מתאים לי-.
את מבינה שאפילו הצורך לשליטה לא נברא מבחירה חופשית אלא משהו שקצת נכפה עלייך.
והאם בכלל יש בחירה חופשית? הרי כל הזמן אנחנו מושפעים מדברים/ֶמשיחות. אז אולי בעצם כולנו נשלטים של עצמנו דרך עצמנו.
עכשיו החלטתי *לשחרר* שליטה, זה לא מעניין אם אני שולטת בחיים כמו שחשבתי או ששולטים בשבילי.ֶ
באלי פשוט להנות!
באלי לחוות את הגיל שלי במקסימום:
לטייל, לגלוש , לנשום, לרקוד ולשתות בלי סוף.
ומה אכפת לי אם הגעתי לזה לבד או דרך פרסומת באינסטגרם, דרך בחירה חופשית או החלטה מגובשת שלי- זה יעשה לי טוב!
הגיע הזמן לשחרר ולא רק את המיניות שלי גם את המיינד שלי.
באלי שתחבק אותי,
זה מצחיק שאני מרגישה צורך לזה, על פניו אני בחורה חזקה שלא רוצה ולא אוהבת חיבוקים.
אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה חיבוק:
חיבוק כזה שמשדר ביטחון!
עוטף את כולי עם שני הידיים ומאפשר לי להניח את הראש, לדעת שהיום עבר ואחריו יבוא טוב יותר, זה החיבוק שבמילים אחרות מעיד שזה המקום הנכון לך, על החזה.
חיבוק של “הכל בסדר”,
אין מלחמות, אין דמים, אין כאב, יש רק אותך ואותי.
חיבוק שצועק ״אני פה״,
אני איתן בשבילך ואני לא עוזב, אני נשאר להגן עלייך.
בקיצור נראלי שהבנתם,
באלי חיבוק.
אני חושבת שזה השיעור הכי נכון שיכולתי לעבור בשלב הזה.
בגיל שלי, זה הכי קל ליפול ל״חטא היוהרה״ ;
את בת 21, את צעירה, את חכמה - חלק לא מתאימים לך ויזואלית, חלק אינטלקטואלית, חלק משעממים והחלק האחר חסר חוש הומור.
בכלל, בפערי המיניות הם בכלל לא תואמים לך, הרי בסוף את נמשכת לשליטה.
למה בעצם להכנס לזוגיות?! עופי על החיים שלך!
ואז מגיע מקום הלב, מידי פעם.
כשאת בנסיעה ארוכה ברכב שומעת שיר,
כשאת במיטה במחשבות שלפני שינה,
או בשיחה עם אמא -״מתי תביאי כבר בן זוג הביתה לארוחות שישי?״
את חושבת לעצמך שאולי הגיע הזמן ופתאום את מאפשרת לדברים לקרות.ֶ
היום, סוף סוף קיבלתי תחושה שהגיעה לי, שאני לא מספיק לגבר שלצידי.
אל תנחמו אותי, לא לשם כך נועד הפוסט.
אלא, ללמידה אמיתית של מהו דחייה ושזה קצת מעמיד את המבט הביקורתי שלך בסימני שאלה.
הרי את כל הזמן פוסלת ומתחילה בלא, הגיע הזמן שתדעי לקבל את זה בעצמך.
תודה רבה לך,
שאמרת לי שלך זה לא מתאים.
אתה זורק אותי למיטה,
דורש שאתייצב על 4 ,
אני מבצעת ככלבה טובה.
מעגלת מעט את הגב ומבליטה את הישבן.
אתה מתרומם מעליי בוחן, מלטף, מחייך.
ואז זה מגיע..
ההצלפה הראשונה משום מקום.
אני כאובה- מקמרת את הגב ונאנקת.
אתה מסתכל עליי ואני מייד מחייכת ורוצה עוד…
ההצלפה השנייה מגיעה ואחריה השלישית הפעם לא חיכית שאחייך.
אז הכאבת שוב ושוב עד שראית את הכתמים האדומים שאתה אוהב.
אתה קורא להם שייכות, אתה מסמן אותי.
אתה מסתכל אליי שוב והפעם אני מחייכת בתחושת גאווה,
אני יודעת שאראה אותך לפחות שבועיים על גופי.
כל יום אשחזר את הטוב שעשית לי דרך הכאב..
להיות קורבן זה הנורא מכל.
המקרה שקרה זה רק ההתחלה
יום יום ליפול למקום הכועס- למה לי זה קרה?
לכעוס על מגע,
לכעוס על שיח,
לברוח באמצויות מהכיתה,
להבהל מיחסי מין,
לקבל התקפי חרדה,
למנוע מעצמך הנאה,
להכנס לדכאון
ועוד המון פעלים של קורבן לטראומה.
ואז מתחיל השינוי…
ההבנה והשלמה!
את מתחילה להבין שזה מה שנעים לך,
שאת נהנת מכאב, שהוא מחייה אותך.
שכיף לך שמישהו נותן לך שליטה.
זה כבר לא פסול- את שולטת בסיטואציה.
את יכולה תמיד ללכת,
את יכולה לבחור שזה לא קורה- זה הגבול
את יכולה להרגיש את!!
את כנראה לעולם לא אהבת אן תאהבי סקס ונילי כמו כל אדם, אבל זה גם בסדר- לפחות תעשי את זה נכון.
כשאת בוחרת להיות נשלטת.
אני מודה שהתהליך שלי למקום הזה,
היה נורא!
להכנס לכלוב זה תהליך בפני עצמו(אני לא מוזרה)
אבל אני לא קורבן יותר, של אף אחד !
אתמול היה פה שיח על ״פנטזיה של קטינה בת 13 ״
אני שמחה שזה פנטזיה ןלא מצאות- הבטחה שלי זה לא כיף, זה משנה לך כל מחשבה ומעוות לך מצאות אחרת.
זה לא פוסט עצוב, חלילה.
עד שלא הגעתי לכאן , לקהילה שלמה שדוברת את השליטה ובצורה מבוקרת או לפחות כך אני חוויתי,
היה בי המון שנאה עצמית, תחושה של חוסר שייכות והתקרבנות.
היום אני אומרת תודה שזו אני.
אני בת 21 שלמה משהיית מתמיד!
