מחשבות של היצר

פִּתְאֹם בְּפַשְׁטוּת גּוּפֵנוּ נִגְלָה הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר

לֹא בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר 

לֹא בַּמִּדְבָּר, בְּמִישׁוֹרֵי עֲרָבָה.

כָּאן, בַּבֶּטֶן הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ, הַטּוֹבָה, הַגְּדוֹלָה, הָרְחָבָה

כָּאן, בִּפְרִיעַת שְׂעָרֵנוּ, הַנִּמְשָׁח כִּבְלִטּוּף בֶּהָדָר שֶׁל שֵׂיבָה.

אָז יָדַעְנוּ: לֹא נָמוּת גַּם כְּשֶׁנִהְיֶה כְּבָר לְאֵפֶר.

לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה

וְנִהְיֶה, נִהְיֶה אֲשֶׁר נִהְיֶה.

אֵיךְ פִּתְאֹם כָּךְ בְּגוּפֵנוּ שֶׁלָּנוּ נִגְלָה הַסְּנֶה שֶׁאֵינֶנּוּ אֻכָּל
וְסָמוּךְ וְנִרְאָה הוּא הַנֵּצַח.

                                      וּמָצוּי.

                                      ושׁוֹבָב.

                                      וְקַל.

ר.מ