שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סערות ספתא

Exlibris
לפני 16 שנים. 27 ביוני 2007 בשעה 21:06

הדבר הזה, שאקרא לו כך ולו רק בגלל הפחד לקרוא לו בשם האמיתי, מפחיד אותי.
אני באמת מפחד.

לא מהתחושה ומשמעותה.

היא נעימה. עילאית.
גורמת לי להלך מרחף על פני האדמה.
סומא לכל דבר אחר.

מפחד לאבד אותך.
שתגוזי במהירות שבה פרצת לחיי.
תלכי לבלי שוב.

מפחד מהקנאה.
מפחד שאאכזב.

לו רק היתה לי שליטה על משהו מכל זה.
אבל אני לא שולט.
אני מובל.
אחרי רגשות מסמאים.
אחרי דמותך.

מרגיש כל כך פגיע.
כמו שלא הייתי מעולם.

ומפחד.

סוויצ'רית בהתהוות - ימים חיפשתי למענך תשובה לפחד בתוכי
ולא היתה לי
ידעתי רק שבעצם יש לך סיבה טובה לפחד
ובאתי עם הפחד שלי
לשחק אתך במשחק תמים שירגיע את הרוחות
כאילו אין קנאה. אין פחד. אין פגיעות
לא את הכל הצלחת להניס
אבל כשראיתי איך ויתרת , דווקא לפחד,
הותרת אותו בחוץ עירום ביום הגשום ההוא
היה לי קצת כואב.
שוב לא מצליחה לישון
שאלת מה הם הקולות האלה
זה בור הכמיהה שחפרת בי שאין לך כרגע שום יכולת למלא
לו רק היית מסתכל לי בעיניים
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י